כשעולות רגלי במדרגותיך
מדרגה אחר מדרגה
כקורבן על המזבח
מתחיל האוויר לפעום.
תאורה משתנה במסדרון.
קירות מתחלפים.
קיסוסים דקי גוונים
מתחילים לטפס.
אגלי טל נוטפים
על פני, על שערי,
ואני אז משילה עורי
עולה אל היכל החסד
מתכנסת בתוך כנפיך הלבנות
חשה את ידך המובילה אותי
אל תוך מבוכי העדנה
יפעת הגן מכה בעיני
ניצוצות גנוזים
ואני יודעת:
שבתי הביתה ממסע של חטאים רבים
ועדנת הטיהור הלוחכת
את צרעת בשרי
העולה על המזבח
מעלה עשן מתוק, טהור
ניחוח תינוקת בת יומה
שעורה צח ועדין
כמה לליטוף הקדושה
אליו נכספה כל חייה
ועתה הגיע יומה.
