אֵיךְ לַעֲבוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲנִי שוֹאֶלֶת
כַּאֲשֶׁר הַמֵּיתָרִים עֲמוּסִים לַעֲיֵפָה
הַמַּחְסוֹמִים בִּשְׁבִילֵי הַנֶּפֶש
מַפְרִיעִים לְמַעֲבָר הַתְּנוּעָה
פַּעַם הָיוּ בְּקָרִים כָּאֵלֶה
מְסַמְּנִים לִי אֶת הַקֵּץ
וְאִלּוּ עַכְשָׁו יֵש לִי כְּלֵי עֲבוֹדָה
כְּלֵי רְפוּאָה:
סֵפֶר הַתְפִילוֹת מִימִינִי
סֵפֶר הַזּוֹהַר מִשְׂמָאלִי
וּבַתָּוֶּך נַפְשִׁי הַמִּתְעַלָּה
לְרוּחַ, לִנְשָׁמָה
מְטַפֶּסֶת בִּשְׁלָבֵי סֻלָּם יַעֲקֹב
מְסָרֶבֶת לְהִכָּנַע
שוֹמַעַת בְּקוֹל הַחֲלוֹם
הַמְּהַדְהֵד בְּאָזְּנַי הַעֲמוּמוֹת זֶה שָׁנִים:
הִ לָּ חֲ מִ י, הוּא אוֹמֵר לִי
הִ לָּ חֲ מִ י, הוּא מְאַיֵּת לִי
אוֹתִיוֹת שְׁחוֹרוֹת
עַל גַבֵּי לוּחַ לָבָן
מְחַמֵּש אוֹתִי בְּבַּלִיסְטְרָאוֹת קְטַנּוֹת
מְדֻיָּקוֹת
מִבֵּית הַיּוֹצֵר שֶׁל דָוִד הַמֶּלֶך
אַבְנֵי מִלִּים
כְּאוֹתָה אֶבֶן אוֹתָהּ יָרָה הוּא
אֶל מִצְחוֹ שֶׁל גָּלְיַת.
אוֹתָה אֶבֶן בָּה הָרַג מֹשֶּׁה אֶת הַמִּצְרִי
נִמְצֵאת בְּתּוֹך לִבִּי
מְשַׁכְפֶּלֶת אֶת עַצְמָה
יוֹרָה אֶת עַצְמָה
אֶל אַרְבָּע רוּחוֹת הָאוֹיֵב
יוֹצֶרֶת שְׂדֵה הֲגַנָּה חַשְׁמַלִּי
דַרְכּוֹ לֹא יוּכַל לַחֲמֹק
אַף מְחַבֵּל בַּכְּרָמִים.
כַּרְמִי שֶׁלִי נוֹטֵר הַשֵּם
וְחֶרֶב יָה מִתְנוֹפֶפֶת מֵעָלַי.
אַשְרַי שֶׁזָּכִיתִי.
אַשְרַי.
