צפוף לאלוהים

בעונה הזו בגליל שלנו הירוק והמקסים,
הטבע במלוא הדרו, במופע צבעים מדהים.
ביער ברעם - נחל דישון זורם והאלונים מתנשאים לגבהים,
השקדיות פורחות, נראות מרחוק כמו עדר כבשים.
הכלניות והרקפות בשלל צבעים,
פרחי הרומוליאה הלבנים והדודאים הסגולים..

בקרנו בפקיעין, כפר המיושב בדרוזים,
בריחניה - בני קווקז – הצ'רקסים.
בסלמה הצפוניים של הבדואים,
על המדרונות היפים, כפרים וערים של ערבים,
חלקם מוסלמים וחלקם נוצרים..
בכרמיאל במעלות ובמצפים - אחינו הנפלאים היהודים.

כולם מאמינים באל אחד, ואין בלתו,
כולם בטוחים כי רק הם מבינים אותו ואת דרכו.
בפקיעין, המוזכרת עוד מתקופת הרומאים.
היהודים משאירים פתקאות עם בקשות לאלוהים.
במערה של רבי שמעון בר יוחאי, ליד עצי החרובים.

הכל היה יכול להיות כל כך פסטורלי,
אז למה כל כך מלחיץ אותי ורע לי.

איני יודעת איך כולם יפעלו ולמה ניתן לצפות,
אם ישתנו קצת יחסי הכוחות.
אם המיעוטים יחושו באוזלת יד של הצבא וברוחות אחרות.
עם כל האמונה, אפילו בגנן שלי, הערבי הישראלי,
אם ידנו תהיה על התחתונה, הוא יגיע להתנחל בביתי.