יְהוּדָה עַמִּיחַי כָּתַב שִׁיר בּוֹ כֹּל בַּיִת נִסְגַּר בַּמִּלִּים: "אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה לָמוּת בְּמִטָּתִי".
אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת הַטְעָמַת הַמִּלִּים וּנְגִינָתָן
וּמַחְלִיפָה אוֹתָן וַאֲנִי אוֹמֶרֶת:
"אֲבָל אֲנִי רוֹצָה לִחְיוֹת בִּמְדִינָתִי".
וְתּוֹסֶפֶת שְׁנִיָּה:
"לִחְיוֹת בִּמְדִינָתִי הַנְּקִיָּה".
לָשׁוּב לָאָבָק בִּצְרִיף הַתְּנוּעָה,
לַחְזֹר בִּדְבֵקוּת עַל מִילוֹת הַשְּׁבוּעָה,
לָצֵאת לַמַּסָּע, לִכְבֹּשׁ עוֹד גִּבְעָה,
לַחְלֹק מִי שְׁתִיָּה מֵאוֹתָהּ מֵימִיָּה
וְלִחְיוֹת בִּמְדִינָה נְקִיָּה.
לִרְקֹד כָּךְ עַד כְּלוֹת אֵיזוֹ הוֹרָה סוֹעֶרֶת,
לִצְלוֹת תַּפּוּדִים עַל הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת,
פַּחִית עִם קָפֶה כְּמִקְטוֹרֶת עוֹבֶרֶת,
וְאִישׁ לֹא חוֹשֵׁב שֶׁאֶפְשָׁר גַּם אַחֶרֶת,
רַק כָּךְ יִהְיֶה, כִּי כָּךְ זֶה הָיָה:
בָּנִינוּ חַיִּים בִּמְדִינָה נְקִיָּה.
עָלִינוּ לָאָרֶץ, קָלַטְנוּ עוֹלִים,
פַּחוֹן לִמְגוּרֵינוּ וְעִיר אֲהָלִים,
תִּקְווֹת עִם כְּבִיסָה עַל הַחֶבֶל תּוֹלִים
פַּת-לֶחֶם טָבְלָה בִּרְצוֹנוֹת נַעֲלִים,
כִּי מִמּוּשׁ אַגָּדָה בָּרָצוֹן הִיא תְּלוּיָה
וַאֲנַחְנוּ נִחְיֶה בִּמְדִינָה נְקִיָּה...
"עַל שְׁלֹשֶׁת פִּשְׁעֵי", אָמַר הַנָּבִיא
"וְעַל הָרְבִיעִי לֹא אֶסְלַח"
- "מַה מַפְחִיד הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה, הוֹ אָבִי!"
אַךְ הָאָב אֶת יָדוֹ אֶל הַנַּעַר שָׁלַח.
הוֹ אַיֵּה אֱלֹהִים וְאַיֵּה הַמַּלְאָךְ - - -
אֶל מוּל מַאֲכֶלֶת הַנַּעַר נִבְעַת
אַךְ אָבִיו - הֵן שָׁמַן - וַיִבְעַט.
גַם שָׁמַן, גַם עָבָה, וְרֹב-שִׁרְיוֹן עָטָה
וְאֵין עוֹד צַעַר בּוֹ וְאֵין בּוֹ חֲרָטָה,
הַכֵּה יַכֶּה בִּבְנוֹ גַּם דָּם גַּם עֲלָטָה,
וְאֵין דִּין לַמֵּאָה וְאֵין דִּין לַפְּרוּטָה.
לֹא אַגָּדָה רֵעַי וְלֹא חֲלוֹם עוֹבֵר,
מֵאָז אוֹתָהּ הָעֵת
אֵין עוֹד הַסְּנֶה בּוֹעֵר,
וְאֵין עַמּוּד הָאֵשׁ -
אַךְ יֵשׁ הַרְבֵּה עָשָׁן,
עַד אִם נַשְׂכִּיל לִזְרֹק חָדָשׁ וּלְחַדֵּשׁ יָשָׁן.
כִּי מַה שֶׁיִּהְיֶה - אֵינוֹ מַה שֶׁהָיָה
אֵלַת-אֱמֶת אִבַּדְנוּ, סָגַדְנוּ לִשְגוּיָה,
וְאֵיךְ נִבְנֶה אַרְצֵנוּ מוֹלֶדֶת נְקִיָּה.
