בָּאתִי לַכִּכָּר
וְהִנֵּה הִיא הוֹמָה דּוֹרְשֵׁי שָׁלוֹם
כְּמוֹתִי,
לְפוּתָה בְּעַנְפֵי זַיִת
כְּרוּתִים.
רָצִיתִי לִבְכּוֹת לְךָ בְּרֹב עַם,
לוֹמַר לְךָ כַּמָּה אֲנִי מְתַעֶבֶת אֶת הֵרָצַחְךָ
אַך מִשֶּׁנָּשָׂאתִי עֵינַי סָבִיב, רָאִיתִי הָמוֹן
לוֹטֵשׁ בִּי מַבָּט עָרֵל
אַתְּ? חֲצָאִית אֲרֻכָּה וְכִסּוּי רֹאש?
אֵין מְקֹומֵךְ אִתָּנוּ.
אַתְּ בְּתַפְקִיד הַסַּרְטָן
אַתְּ בְּתַפְקִיד הַגְּרוּרוֹת. שָׁכַחְתְּ?
חָזַרְתִּי לְבֵיתִי בְּרֹאשׁ מֻרְכָּן
הִתְקַנְתִּי לְךָ כִּכָּר בְּלִבִּי הַמְּרֻסָּק
וּבָכִיתִי אֶת לֶכְתְּךָ בָּדָד.
הוֹ, עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ שֶׁנָּפְלָה בִּידֵי
עַוְלָה
הֱיֵה חָזָק לְמַעְלָה גַּם בַּעֲבוּרִי
שֶׁאֲנִי חַלָּשָׁה מִלִּזְעוֹק עַל
הָרָעָה הַנַּעֲשֵׂית לְךָ לְמַטָּה
וְאָנָּא סְלַח לִי.
שֶׁאַמְשִׁיך לְבַכּוֹת אֶת לֶכְתְךָ
בְּאֵין רוֹאֵה, בְּחַדְרִי הַצַּר
עַד שֶׁיִּשְׂרוֹר הַלִּכּוּד בָּעַם
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
