פסטיבל הזיכרון

לשמעון פרס יש תקווה: שבשנה הבאה יבואו לעצרת לזכרו של יצחק רבין גם אותם ישראלים שהיום מדירים את רגליהם ממנה. אדוני הנשיא, זה לא יקרה.

זה לא יקרה, משום שאתה וחבריך הפכתם את רצח רבין ואת האירועים לזכרו לפוליטיקה צרופה, למשהו ששייך רק למחנה אחד. יש המחנה הרוצח ויש המחנה הנרצח. כל אנשי הימין הם הרוצחים, כל אנשי השמאל הם הקורבנות. תראו מי נאם אמש: שמעון פרס, ציפי לבני, אהוד ברק. פעם העצרות לזכר רבין היו נטולות פוליטיקאים; אמש זו הייתה עצרת בחירות של העבודה, קדימה ומרצ, לא רק על בימת הנואמים אלא גם בתפאורה. אז למה שמצביעי הליכוד, האיחוד הלאומי/מפד"ל וישראל ביתנו יבואו?

את ששת מיליוני קורבנות השואה אנו מציינים יום אחד בשנה. את עשרות אלפי חללי צה"ל וקורבנות הטרור אנו מזכירים יום אחד בשנה. את רצח רבין מציינים (כמעט אמרתי "חוגגים") שלושה ימים בשנה: יום השנה הלועזי, מוצאי השבת שלפני יום הרצח ויום השנה העברי. ואוי לו לערוץ שלא ישדר את העצרת, ואוי לו לעיתון שלא יפמפם עוד קצת את דליה רבין ואיתן הבר.

אותם אמצעי תקשורת, הם גם אלו שלמרבה האבסורד הופכים את יגאל עמיר לסלבריטי. במקום לתת לו להירקב עד סוף ימיו בכלא, ממלאים עמודים על גבי עמודים בענייני אשתו ויחסי המין שלו, ובנו, והברית, ומשפחתו. אבל כאשר יש ראיון איתו - מיד מתעוררת מקהלת הצדקנות ומביאה לגניזתו. כתבת שער עם אנס מורשע (חנן גולדבלט, מעריב שלשום) - זה כן.

שיהיה ברור: אני מתנגד לראיון עם עמיר ואני חושב שצריך להענישו על הפרת כללי הכלא. אך כאשר מראיינים את מרואן ברגותי וסמיר קונטאר, הגבולות נפרצים. ויש להודות בצער, שהייתה חשיבות למה שאמר עמיר באותו ראיון וגם למה שלא אמר. בניגוד להשמצות בשמאל, הוא לא דיבר על רבנים ועל דין רודף. בניגוד להזיות בימין, הוא לא דיבר על קונספירציות. נכון שצריך לקחת את דבריו בערבון מאוד מוגבל, אך מי שרוצה להגיע לחקר האמת - חייב לשמוע גם את הרוצח.

זה בדיוק כשם שאי-אפשר ללמוד על גרמניה הנאצית בלי לקרוא את "מיין קמפף" וכשם שאי-אפשר להכיר את היטלר בלי לעבור ביסודיות על "שיחות השולחן" שלו. לשמוע צריך דווקא את מי שלא מסכימים איתו, כדי לדעת כיצד להתמודד עימו. אבל השמאל יפה הנפש והתקשורת המשרתת אותו, מוכנים להילחם רק על חופש הביטוי שלהם עצמם.

במקום שכולנו נלמד את הלקחים מרצח רבין, מעדיפים הפוליטיקאים והתקשורת להישאר ברמה הרדודה ביותר. איש אינו שואל כיצד הגיע העם כולו לקיטוב נורא שכזה, מה היה חלקה של ממשלת רבין באותו קיטוב, האם המורשת שלו (בעיקר המדינית) אכן ראויה להערצה. מי ששואל זאת, מתויג מיד כ"מסית" וכ"תומך ברצח". בצורה הזו, יום הזיכרון לרצח רבין אינו מוביל לפיוס אלא לקיטוב. וכבר ראינו לאן עלול להוביל הקיטוב.

עוד דירה?!

אהוד אולמרט בדק בשבוע שעבר את האפשרות לרכוש דופלקס יוקרתי בתל אביב ב-6-8 מיליון שקל. שתי שאלות בהקשר הזה:

1. מנין יבוא המימון? הרי הבית ברחוב כרמיה עוד לא גמור ואולמרט נדרש להוסיף שם מאות אלפי שקלים.

2. אולמרט דוחה את חקירותיו בנימוק של לוח זמנים צפוף. אבל לחפש דירה יש לו זמן?