החרציות והשיטה פורחים בצהוב,
אביב הגיע - זהו זמן - מתאים וטוב,
לקוות, לאחל, להתחדש ולאהוב.
גם בפסח הזה, כמו בכל שנה,
אני מכינה את ה-מרור- חזרת חריפה.
גיליתי כבר כמה שיטות,
כיצד להכין חזרת- בלי הרבה דמעות.
אבל איני מוכנה לוותר,
על הכיף- לבכות ולקטר.
"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות,
שבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות,
הלילה הזה מרור".
מאז יציאת מצרים, האכילונו מרורים,
ובעת קריאת ההגדה, חוזרים ונזכרים,
כי זהו גורל עמנו- גורל היהודים,
מתגברים, מצליחים,
מוכים, נרדפים.
יש לנו ארץ נהדרת- ונופים כל כך יפים,
מוחות מבריקים, והרבה אנשים טובים,
המון חצאי כוסות מלאות-
ופנסים מאירים את קצה המנהרות.
בעיקר עכשיו- מתאים להפנים
את הכלל, אשר בעיניי - הוא החשוב בחיים.
אני אהיה בסדר,
אתה תהיה בסדר,
הכל יהיה בסדר.
אני מאחלת לכולם הרבה בריאות ואושר,
חג שמח, טיולים יפים ושמירה על כושר.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
