שַׁרְשְׁרוֹת שֶׁל קוֹרְמוֹרָנִים שׁוּב
מְרַשְׁרְשׁוֹת מֵעַל רֹאשִׁי: עוֹפוֹת
חֲרִישִׁיִים, קְשׁוּרִים וַהֲדוּקִים
אֶל תּוֹךְ שׁוּרָה גַּלִּית, שֶׁמִּתְנַשֵׂאת
וּמִשְׁתַּפֶּלֶת בִּשְׁמֵי הָעֶרֶב הָרַכִּים.
רַגְלַי כּוֹתְשׁוֹת אָבָק בִּשְׁבִיל הַחַמְרָה,
אֲבָל רֹאשִׁי מַמְרִיא אַחֲרֵי עֵינַי
וְעָף אִתָּם: אֶל הַכַּרְמֶל, צָפוֹנָה,
וְהַרְחֵק. הָדוּק וַחֲרִישִׁי כְּמוֹ
עוֹף אִלֵּם: אֲנִי מַפְזִיל חֲצִי מַבָּט
אֶל עֵמֶק הַבָּכָא שֶׁמִּתַּחְתַּי.
סתיו 1998.
כל שנה בחודשי החורף אנו עדים לחזיון מרהיב: אלפי הקורמורנים, במבנים נהדרים של ראשי חץ, שבים עם השקיעה אל חורשות חוות חֶפְצִיבָּה ללינת הלילה. את היום הם עושים במקווי המים, הנקיים והלא נקיים, של עמק חפר המזרחי, וצדים שם את מנת יומם. ובערב הם שבים אל המלונה הענקית שלהם, עצי האקליפטוסים הזקנים שלגדת נחל חדרה.
הקורמורנים שלנו באים מאזור הים השחור, מהדלתא של נהר הדנובה ומהאגמים של אירופה הדרומית. בעבר הם רק חנו אצלנו, בדרכם הארוכה אל עמק הנילוס ואפילו לאזורי הביצות של אפריקה הטרופית. אבל בעשורים האחרונים הם למדו לחרוף אצלנו את כל חודשי החורף. הם מתייצבים באוקטובר ונוטשים בראשית מרס.
המראה המופלא שלהם במעופם אל לינת הלילה שלהם מזכיר לצופים מראות מעולם אחר ורחוק. גם האמנים המקומיים לא נשארים אדישים לתופעה. צאו אם כך מהבתים, סמוך לשקיעה וקבלו השראה מאלפי הקורמורנים הבאים וחולפים מעלינו בשרשרות ענק. ואם יתמזל לכם, והם ינמיכו עוף, תזכו לשמוע את ה"רשרוש" המיוחד שלהם, שעליו כתב המשורר.
