הַשַׁרְקִיָה בְּדֶצֶמְבֶּר, יְבֵשָׁה וְדוֹקְרָנִית,
מְטִילָה עֲלָי, כְּמוֹ בֶּאֱגְרוֹף,
אֶת הַנִיחוֹחַ הַמָרִיר שֶׁל
אַקָצְיָת-הַמְשׂוּכוֹת הַצְהוּבָּה.
וּבְנֵרוֹת הַבְּרוֹשׁ הִיא מְפַרָעַת
אֶת פִּרְחֵי הַחֲבַלְבָּל הַמַסְגִילִים.
אֲנִי הוֹזֶה בַּפַּרְדֵסִים הָעֲזוּבִים
שֶׁל נְעוּרָי: כַּפּוֹת תָמָר
שָׁחוֹת בַּרוּחַ הֶעָזָה, מֵעַל
בְּרֵיכוֹת סְדוּקוֹת וּבַּיקוֹת נְטוּשׁוֹת.
וּבָמֶרְחַק, בַּבֹּהַק הַכָּחוֹל וְהַנוֹצֵץ,
מַעֲשֵׁנוֹת תַחֲנָת-הַכֹּחַ מַעֲלוֹת
אֶת עֲשָׁנָן, שֶׁנַד לָאוֹפָקִים.
אֲנִי צוֹפֶה אֶל אֲרוּבּוֹת-הַגֹבָה,
וְרוֹאֶה שָׁם בִּמְטוּשְׁטַשׁ אֶת
קְהָל שְׁנוֹתָי: חוֹמֵק וּמִתְפָּזֵר,
פּוֹקֵעַ בְּיְבוֹשֶׁת הַשַׁרְקִיָה וְאָץ
לְהִסְתָלֵק, לַחֲמוֹק אֶל הַכָּרְמֶל.
בְּדֶצֶמְבֶּר הַצַח, הַסַךְ וּמְנָחֵם
אֶת הַפְּצָעִים שֶׁל יַלְדוּתִי.
השיר נכתב לזכר חודש דצמבר אחר ורחוק, לא דצמבר הקטלני והנורא של השנה. ולזכר שַׁרְקִיָה אחרת, עזה דוקרנית וצובטת, אך לא מטילת אימה ומפיחה דליקה איומה כמו בכרמל, השנה. השרקיות היבשות ליוו את המשורר מילדותו. והן אצורות בזיכרונו כמאגר ריחות צבעים ומגעים מיוחד. אך מעולם לא העלה בדעתו שיש בהן כל-כך הרבה רוע ורצחנות.