שחור, מפויח, שרוף
על כל ענף, עלה וגזע
אפר מאפיר
כשיער מדולדל בא בימים
על שפת קבר בדד מונח
ענפים מכופפים בבעטה
אודים עשנים בצעקה
כאדם נופח נשמה
פירות רוטשו
במאכולת אש
בטרם בשלו
ללא רחם נשרפו
חיי המשך נגדעו
בורות נפערו
מחילות זוחלים התמוטטו
חיות יער תמימים
ביתם נהרס
נשמתם נפחו
באש גהינום
אין זוחל ואין חיה
אין ציפור
שעל ענף
תפצח בשירה
ריח כבד של אפר מאיים
מן האדמה עולה
שכול טרי
מרחיק כל חי
קופסת שתיה מפוייחת
עדות דוממת לחדוות
אדם בטבע נפלא
הפכה המתכת
לחלודה מעוכלת
בקבוק שתייה
זכוכית נופצה
לא עמדה בחום הלוהט
מחץ, עקר וניתץ
גזעים קליפתם השחורה
מאש להבות הושלה
כנחש בחום הקיץ
שכבה חומה, אדמדמה
יבשה נתגלתה
כדם שנשפח
בתוך עבות היער
מתוך להבות הכבשן
עדות לחיים שהיו
כלבה הלוהטת
את פומפיי עצרה מלכת
צמרות לשמים פונות
לאלוהים מתריסות
עלוותם נבולות בטרם עת
מגזירת הלהבות
מרקינים ראשם
לגורל אכזר
בחוסר אונים
לרוח שורקים
קריאת מחאה
לשמים זועקים
מדוע כרמל הפך
לאימת סדום
ותוהו עמורה
בוהק השמש שלאחר המבול
קרניה בבכי מיררו
את השחור והאפר מלטפים
להפיח חיים מנסים
בבדים וזמורות דוממים
מאדמה שחורה מזדקרים
מאי שם ואי פה
ירוק מבצבץ
חי נושם ונאנח
נענה לליטופי שמש חמימים
לבנות חיים חפץ
לגרש את השחור והשכול
להנשים יער וטבע
ליצור בית חדש לחי ולאדם
להחזיר עטרת כרמל להר
