שִׁיר תּוּגָה

לְזֵכֶר שׁוּז:

מבחינה הגיונית היא איננה פתאום
בשום מקום בעולם
וגם אם הולכים עד קצה העקבות
שהשאירה – היא לא שָׁם

מבחינה הגיונית היא נִפְקֶדֶת נִצְחִית
מכל מקום שהָיְתָה
וגם-אִם יחפשו באינספור נוּרִים
לא ימצאו אותה

מבחינה הגיונית היא כבר לא רוצה
שום דבר שאפשר לרצות
לא רוצה לאכול – לא רוצה לשתות
לא רוצה לצאת ולבוא

מבחינה הגיונית היא כבר לא מחכה
וכבר לא תחכה לעולם
גם לאלה שאהבה יותר מכולם
שיבואו לקחת אותה

מבחינה הגיונית אין לה זכות שִׁיבָה
ואפילו לא זכות יְשִׁיבָה
אבל שום אִי-זְכוּת אין בכוחה
לִגְבּוֹר על זִכְרוֹן הֱיוֹתָה

מבחינה הגיונית היא לא תחזור
כי אין לה מֵאַיִן לחזור
אז איך זה נשמע כל-כך הגיוני
לְצַפּוֹת לשובה תמיד?

מבחינה הגיונית אי-אפשר להסביר
רגשות כל-כך מורכבים
שנשארים הדדיים גם
כשאחד הצדדים נעלם

מבחינה הגיונית יכולים להגיד
שאנחנו משוגעים
אבל מי שיגיד – אין לו חוש שביעי
ובטח גם לא שישי

מבחינה הגיונית היא איננה פתאום
בשום מקום בַּיְקוּם
אבל יש מצבים שכמו בחלום
היגיון הוא חסר משמעות.