מוקדש לשלושת פרחיי, יָהֵלאור נֵריעַד ואנִידוֹר
אֶל גַנִּי שֶעָמַד בְּשִׁמְמוֹנוֹ
הִתְדַפֵּק נָסִיךְ שֶתָּעָה בְּדַרְכּוֹ
רָאָה כִּי הַגַּן נָאֶה
נָטַע בּוֹ שָׁתִיל
וּפֶרַח הִלָּה צִמַּח מִתּוֹכוֹ.
חָלְפוּ הַיָּמִים
וְהַגַּן הִצְמִיחַ נֵבֶט נוסָף
שֶנֵּרוֹ תָּמִיד יִפְרַח יִתֵּן אוֹתוֹתָיו.
הַגַּן קִבֵּל צֶבָע, הֵאִיר אֶת הַסְּבִיבָה
וְחִכָּה לַנִּיצָן הַשְּׁלִישִׁי
שֶלּא הִתְמַהְמַה
וּמָצָא אֶת מְקומו בְּד וֹ ר וֹ
בִּסְבִיבַת אֶחָיו הַפּוֹרְחִים.
שְׁלֹשֶת הַפְּרָחִים צָמְחוּ וּפָרְחוּ
הֵם לֹא הוֹתִירוּ אֶת הַגַּן בְּשִׁמְמוֹנוֹ
וּמַפְרִיחִים הֵם עַתָּה נִיצָנֵיהֶם הַחֲדָשִׁים
כָּל אֶחָד בְּבוֹא פְּרִיחָתוֹ.
וַאֲנִי יוֹדַעַת:
הַפְּרָחִים שֶלִּי הֵם,
גַּם נִיצָנֵיהֶם.
