המקום והזמן

פעם גם אני הייתי אופטימיסט
קל ונייד מגביה עוּף
כמו הציפורים הנודדות
שמבורכות בחוש טבעי
למצוא את המקום הכי מתאים
לחרוף בו כדי לשרוד

כן. אני עדיין אופטימיסט
כבר לא קליל ולא מגביה עוּף
ולא תמים כי כבר אכלתי חול
אבל גם מצאתי מים בַּמִּדבָּר
והקמתי בו נווה-חלום

נווה שבו אפשר לא רק לנפוש
במסע מהאתמול אל המחר
אלא גם לחיות חיים שלמים
כשמסביב הכל מִדְבָּר –

אבל נווה שקם לְתִפְאָרָה
במקום שקודם לא היה דבר
מעורר קינאה של בטלנים
שנוררים וסרסורים וספסרים

אז אני מוכרח לשמור עליו
ולא לנום ולא לישון
עד ליום שבו צאצאיי
יוכלו לשמור עליו כבר בלעדיי

ואני שומר עליו בלי הרף
ויומם ולילה ושנות-דור
עוצם רק עין בלתי-מכוונת
להיות מוכן כשינסו לפרוץ –

כן. אני עדיין אופטימיסט
כמו הציפורים הנודדות
שמבורכות בחוש טבעי
לצאת בזמן הלוך וגם חזור

אבל מהוריי החלוצים ירשתי
חוש טבעי חשוב נוסף שלהן אין
ולכן אני נשאר פה ולא זז מפה
בלבלוב ובשלכת וגם בין לבין:
לא תמיד כשיש לאן ללכת
יהיה אחר-כך גם לאן לחזור.