הַכֹּל נִזְרַק: שִׁעוּר הַמְּחַנֵּךְ,
מוּסַר הָאָב וְתוֹרָתָהּ שֶׁל אִמָּא.
הָאֲסַפְסוּף בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה
יוֹרֶה עַכְשָׁו לַמַּחֲנֶה פְּנִימָה.
וְכַמָּה שֶׁנַּחְשֹׁשׁ לְהִשְׁתַּסֵּעַ,
לִזְעֹם וּלְגַנּוֹת וּלְחַיֵּב,
פְּלֻגַּת הַנֹּעַר, הִיא בְּמַעֲשֶׂיהָ,
הִגְדִּירָה אֶת עַצְמָהּ צְבָא אוֹיֵב.
הַכֹּל נִפְרַץ: גָּדֵר, גְּבוּלוֹת, זָמָם.
הַכֹּל נִשְׁבַּר: שִׁמְשָׁה וְלֵב וְשֹׁקֶת.
הֵם יְנַצְּחוּ, חָלִילָה.
אֶת עַצְמָם.
הֵם יְנַצְּחוּ אֶת מִפְעָלָם בְּנוֹק אָאוּט.
חֲזוֹן גְּבוּלוֹת חֲדֵרָה עַד גְּדֵרָה
שָׂמֵחַ: יֵשׁ לוֹ כְּבָר עַל מִי לִסְמֹךְ.
גַּם בַּשִּׁיטוֹת, הַחֶבְרֶ'ה כְּבָר בַּדֶּרֶךְ
לְהִתְנַהֵג כִּמְעַט כְּמוֹ הַשְּׂמֹאל.
תִּכְנַנְתִּי לְהוֹסִיף וּלְגַדֵּף
אֲבָל פוּאָד עִם אִיּוּמֵי הַנֶּשֶׁק
הוֹרִיד לִי עַל הָרֹאשׁ מִטְעָן עוֹדֵף
וְזֶהוּ זֶה, בָּרַח לִי כָּל הַחֵשֶׁק.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
