לִקַּקְנוּ גְּלִידָה.
הָרְחוֹב הָיָה בְּגוֹנֵי פְּלֻמָּה רַכִּים,
וְעָצַרְנּו לְהַבִּיט מִבַּעַד הַכְּלוּבִים:
הַשִּׁירָה שֶׁלָּהֶן פָּרְצָה
טְהוֹרָה וּבְתוּלִית.
לֹא יָדַעְתִּי לְהַחְלִיט
אִם הַיֹּפִי הַזֶּה
כּוֹאֵב, אֵיפֹה אֲנִי
וּמֵאֵיזֶה צַד שֶׁל הַסּוֹרָג.
רָצִיתִי אֶת שְׁלֹש הַצִּפָּרִים,
שֶׁמִּבַּעַד סוֹרָגִים בְּתוֹךְ הַכְּלוּב
שָּׁרוֹת עַל הֶעָנָף,
לְהָעִיר אֶת הַבֹּקֶר
הַמְּטֹרָף שֶׁלְּאַחֲרָיו.
רָצִיתִי כָּל כָּך לְמָחֳרַת.
