הפתעה מחממת לב

הפתעה!
כך הובטח לחברי מועדון "עמך"
לניצולי השואה בנתניה.
האולם התמלא מפה לפה
לפני השעה היעודה
ההתרגשות בין החברים ניכרה.
ופתאום באה ההכרזה
גלעד שליט הגיע למועדון!
מחיאות כפיים התפרצו
רחש של התרגשות עטף את כולם
עיניים התלחלחו
ודמעות על לחיים התגלגלו.
שקט השתלט בציפייה
כשגלעד שליט ושי גרוס (מחטופי אנטבה)
דרכם לחזית האולם פילסו.
ידיים לגעת נשלחו
לחוש את הילד של כולם גלעד לחשו.
החייל שמדינה שלמה
בכל ימי שביו לגורלו חרדה.
והנה הוא כאן אתנו
והוא צנום מטבעו
אך לא כביום שובו משביו.
והנה הוא שחום מעט
המאפיל על חיוורונו שהיה והחריד
שמא בריאותו לקויה.
עין לא נשארה יבשה
במעמד נוכחותו אתנו
שקט, צנוע וענו.
ממעט במילים
קורא מן הכתוב ומקדים:
"שי עזר לי לנסח את המילים"
כאילו אין לו מילים,
והוא נחבא אל הכלים,
ושי הוא המספר והמדבר (ומסריט סרטונים)
על הצלתו בגיל שש
מהמטוס החטוף לאוגנדה.
ואתה תוהה על החיבור בין שני הגברים
ואין ספק שהשנאה והחטיפה היא הקושרת
בחיבור שביניהם למרות מרחק השנים
השחרור והגורלות המשותפים
שלא מרפים עם חלוף השנים.
ובכגון אלה חברי מועדון "עמך" מתמודדים שנים.
ושקט והס באולם
וכולם רוצים למזכרת להצטלם.
וזר פרחים לו מוגש
וחיוך נבוך מכסה פניו,
וסוכריות על ראשו נשפכות
וברכה נישאת לבריאותו והצלחתו.
בספונטניות עשה זאת אחד החברים
וקורת רוח על פני הנוכחים
ונשים מספרות על נרות השבת
והבקשות להצלתו משביו
והכסא הריק שחיכה לו בכל חג ושבת.
ומפיו תודה נלחשת
וחיוך על פניו שוב פושט
נשיקות וחיבוקים
הוא חווה מלבבות אוהבים.
עם סיכת "עמך"
על דש חולצתם
שי וגלעד נפרדים לשלום
בהבטחה להישאר בקשר עם המועדון.