את אוני לא תישא הרוח,
בחושיי חיים תפיח,
במשב אחד, מיוחד,
לא ארעד,
רק אתחזק
ונפשי שוב אדע עם רוח
כשמש על נהר דלוח,
אמשש ימיי, עלומיי,
כר געגועיי
בלילותיי
להשיב יְפי עַלמוּת שכוח,
מתק תמר, דבש תפוח,
באפי ריחם, לעולם,
צליל ניגונם
הנעלם.
אך לא אדע היכן,
אי נחבא אותו המשב,
בין קמטיי אחכה לו,
בכל ניד ורוח,
היבוא?
