שר ההיסטוריה צוחק לנו בפנים,
היו לו ימים טובים, אבל הרבה ימים גרועים.
בכל פעם, נראה לו כי האנשים יהיו שונים,
יותר חכמים ויותר נאמנים.
בכל פעם נדמה לו, שלא יעשו עוד טעויות,
בנאיביות מאמין, שלא יחזרו על השטויות.
את מי שיש לו זכרון קצר, שר ההיסטוריה,
מוכן להפנות לוויקיפדיה.
"שנת 2000, אחרי שעזר ויצמן התפטר מהנשיאות, החליט פרס להתמודד על התפקיד. הוא היה מועמדה של קואליציית ברק המתפוררת, אבל בשל מעמדו האישי הבטיחו לו רבים את תמיכתם. ההצבעה החשאית בכנסת לתפקיד התקיימה ב-31 ביולי, והפרשנים העריכו שפרס יזכה ללא קושי. בסיבוב הראשון זכה פרס בתמיכתם של 57 חברי כנסת בלבד, לעומת 60 ל
משה קצב. בסיבוב השני זכה קצב לעוד שלושה קולות, ופרס ספג הפסד צורב נוסף."
לאחר שהנשיא קצב,
נתפס בלי מכנסיו,
לאחר שהתברר לכל חברי הכנסת באופן כל כך ברור,
כי שיקולי הבחירה, ומניעי ההצבעה, גרמו נזק אדיר לצבור.
אמנם חלק מחברי הכנסת, שבחרו בקצב, כבר אינם מכהנים,
אבל גם החכ"ים החדשים, שמעו את כל מה שידעו העיתונאים.
כולם ידעו
כולם שתקו,
כי את
שמעון פרס, פשוט לא רצו.
שר ההיסטוריה היה בטוח כי מאז אותה בושה,
כולם יתחילו לחשוב רק, "מה טוב בשביל מדינה ".
כולם יתייחסו לתפקידם הרם,
כנציגי הצבור- המוסר של כולם.
זה הזמן, לפעול רק מתוך שקולים ענייניים, אחריות וחכמה .
לבחור לנשיא מדינה, מועמד שיביא לכולנו כבוד וגאווה.
כפי שכתבתי כבר בשירים אחרים,
אף אחד מהמועמדים האחרים, לצערי, אינו מתאים.
עשו הכל כדי שנוכל להביט לשר ההיסטוריה בפנים.
ולא נחוש שוב כמה אנחנו מתוסכלים ומרומים.
פנו לכל החברים,
נסו למצוא מקורבים
שמכירים אנשים חשובים,
הראו כולם לשר ההיסטוריה, שאנחנו לא ממש מטומטמים.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
