אין מנוס מלהודות.. בפרק מה, מתולדות הסכסוך הערבי-ישראלי חלמו שני הצדדים אותו חלום אנוכי ומרושע; בוקר אחד התעוררו וגילו שהאחר איננו עוד שם.
כל זה מקורו בבורות של שני הצדדים באי הבנה של המצווה העיקרית, שרעך הראוי לאהבתך הוא גם בן דודך המאוס. והוא גם אחיך הפראי בקצהו האחר של העולם.
בעצם, זוהי תמציתה של כל תורת המוסריות. של הליכות ודרך ארץ.
___
עכשיו, כשכל העם מאוחד, אחרי שדי-הנקמה,
מי יסלח לעוברי האורח, למלאכים הרכים שמגמגמים בערסליהם?
מי יציל את התקווה, שיום אחד יאיר הזמן את תווי הספר,
וידעו שיכורים שאין להם אויב מלבד נפשם...
עכשיו, כשכולם משועבדים לאויב הצמוד, לנפשם הסוערת,
ואין מפלט...
מי ישתיק את כל הצדיקים שמשתוללים על הבימה?
מחכים לאות מהגאון העיוור, שיבוא...
לאותן רקטות נואשות ומרגיעות שנופלות לרוב באוקיאנוס האטלנטי...
מי יזכור את כמיהתם של הנביאים הנרדפים מאז ומתמיד!
מי יניף את הדגל הפשוט –
הרוצחים יצאו מחברון
אך אנו נחריב את עזה על ענייה ועל פליטיה...
הרוצחים יצאו מבית שמש
אז מי יחריב את תל אביב!?
עכשיו נצעד איתנים למלחמה,
במועד הקבוע מראש
אך קודם נניח לכלבי הגיהינום להבעיר את האופק,
ליילל בחשיכה ובאור יום את המנון הדם
מהפרת עד הנילוס, ומתימן עד לכנען-
כל שבט ואלילו הפרוע
כל אומה ומטעני דמיונה...
____
באותו הקשר, מעיר אחד החברים: כנראה שסמרטוטי הכיבוש קיבלו הוראה מפורשת ליזום שורה של מהומות בקרב ערבייה הטובים של ישראל, וזאת במטרה להשלים את המחזה הגרוע-
ויגידו האדונים את מה שהגידו...
ואכן, "כדרכו של המיתוס, כך מנוהלת ומתנהל ההיסטוריה מאז ומתמיד; כמו תזמורת ענקית שמאזיניה הם עצמם הנגנים החרשים" (קלוד לוי-שטראוס).
____
.. והנני, עדיין, יושב לבדי
בצלו של עץ גוסס כמו האידיוט של דסטויבסקי
בשטח שמפריד בין כפר-קסם לבין ראס אל-עין
מקשיב לנשימותיה של אמנו האדמה
מתפלל ללא מלים, שישרור שקט
שיהי אור
סוף-סוף
אפילו בליבו של הטויפעל.
מעין שקיעה לתוך אפתיה
