כף ידי המושטת הושבה ריקם.
בציפייה מהוססת
נותרה תלויה באוויר,
ריקה, ערירית,
עד רפסה תנוחתה,
ובמבוכתה,
חמקה חרש
אל כיס מעילי.
דקה ארוכה נחה שם
קפוצה, מאוגרפת,
ממאנת להיחשף למבטי
האווילי,
לגופי המכווץ,
מייחלת שלא אכנע
לגבהות לבה של
יד נעלמה.
אך משלא נזדקפה קומתי
ועמדה כנועה וצורבת,
נחלצה לפתע כף ידי
להגביהני,
והושיטה אצבעותיה
לגרד בעורפי,
כאילו לא אכפת.
