מִלְפנים מֵהַצדדים וּמֵאחור
אנחנו מוקפים עשרים וארבע/שבע
בַּעֲדַת רודפי כבו-שְׂררה-ובצע
שֶׁעֵדֶר-הֶדְיוֹטוֹת בחר בהם לִשְׁלוֹט
בכול מוסדות המדינה הזאת;
עֲדַת רודפי כבוד-שררה-ובצע
רוּבָּם נִבְזִים חִדְלֵי-אִישִׁים
שמהרגע שניתן להם שִׁלטון
השלטון הפך הֲרֵה-אָסוֹן
ומוליד פה אסונות קשים
ואסון גורר אסון גורר אסון:
המונים עדיין לא קולטים
או שאינם מעוניינים לשמוע
שהארץ שעליה הם חיים
נמצאת כבר בסיכון גבוה
כמו בימי פומפיי האחרונים
גם שם ואז המתעלמים היו רבים בְּרַם, בימינו כאן לא מדובר
בשום אסון מאסונות הטבע
שעלולים עדיין להפתיע
ולהרוס ולאבד ולהמית
למרות ההתקדמות המדעית;
כאן ועכשיו חובה לומר
ושוב ושוב ושוב לומר
רם וברור
כדי שישמעו כולם שמדובר
באסונות שהם כולם
מַעֲשֵׂה-יְדֵי-אָדָם
או מֶחְדְּלֵי-יְדֵי-אָדָם:
יְדֵי נִבְזִים חִדְלֵי-אִישִׁים
רוּבָּם רודפי כבו-שְׂררה-ובצע
שכבר שולטים שנות-דור
בכול מוסדות המדינה הזאת
כשרק טובת עצמם לנגד עיניהם
ושטובת העם לא מעניינת
תַ'תַּחַת שלהם
אבל הבעיה האמיתית היא זאת
שֶׁעֵדֶר-הֶדְיוֹטוֹת
נוֹהֶה כִנְהוֹת הבהמות אחרי מַשְׁכּוכִיּוֹת
ושוב ושוב בכול מועד בחירות
ממשיך לבחור בהם לשלוט
וְעֵדֶר זֶה שבגללו הולכת המדינה לעזאזל
רק הוֹלֵךְ וּמתרבה – הוֹלֵךְ וְגָדֵל
וָרָע!
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
