דיון בחופש הבחירה בעקבות פרשת אמור

פרשת אמור כוללת 63 מצוות, מהן 24 מצוות עשה ו-39 מצוות לא תעשה.

בסוף הפרשה מתואר מקרהו של "בן האישה הישראלית והוא בן איש מצרי, אשר נסקל במצוות משה באבנים על כי נקב וקילל את ה', וכך הורה משה לעשות.

לפי הראב"ע בפירושו [ויקרא פרק כ"ד, פסוק כ"ג] - מה שהורה ה' למשה [לסקול את המקלל את ה' ונוקב בשמו בפרהסיא] - זהו דין, ובלשונו שם -

"ובני ישראל עשו, מאותו היום כמשפט הזה בחובל".

לא כך סבור הרמב"ן, אלא -

"ובני ישראל עשו כאשר ציווה ה' את משה, אך לסמיכה אף לדחייה אף לתלייה, אל ללא תלין נבלתו על העץ [דברים כא, כג], תורת הכוהנים. ור"א (רבי אברהם - הוא הראב"ע המכונה כך ע"י הרמב"ן - אב"ע) אמר בפשוטו כי עשו מאותו היום והלאה כמשפט הזה בחובל. ואינו נכון שיהיה כתוב על העתיד, ופשוטו: וירגמו אותו אבן, כי עשו בני ישראל המצווה אשר ציווה ה' את משה".

לאמור, כך עשו אז בהתאם לדבר ה' מפי משה - אך לא דובר לגבי העתיד.

בין כך ובין כך, מדובר בעבירה הגוררת ענישה, וראה בספר החינוך מצוות לא תעשה בפרשה זו - "שלא לעשות דבר שיתחלל בו שם שמים בין בני אדם", מצוות לא תעשה הנצמדת לפסוק שבפרשה והוא -

"ולא תחללו את שם קדשי וחטאו עצום מאד".

[הפסוק - "ולא יחללו את שם קדשי" - ויקרא כ"ב, ב'].

הרלב"ג מעלה כאן שאלה פילוסופית וגם נותן לה מענה:

"למה יעניש ה' העוברים על מצוות התורה?"

אם הכל קבוע מראש, והכל מאת ה' - יוצא כי העבריין מודרך לעבירות בידי שמים, ואין לו כלל בחירה. במצב זה, לא מגיע לו עונש כלל.

ידיעת ה' מראש והשגחתו לגבי כל מהלך אנושי של כל אדם - מבטלת את החריותו של הפרט למעשיו, והרלב"ג מתייחס לסוגייה זו בפירושו לתורה בפרשת אמור ובספרו הפילוסופי מלחמות השם.

מתוך הפירוש לתורה:

"ומזה המקום יסור הספק למה יעניש השם יתעלה העוברים על מצוות התורה. וזה כי הם אינם מוכרחים לעבור על דבריה, אבל להם התחלה בחירית לחלוק על התשוקה הדמיונית שתביאם לחטא. כפי שיתבאר מדברים בספר מלחמות השם".

הביאור מתוך הספר מלחמות השם [מאמר שלישי, פרק רביעי]:

"והרביעי מאלו הדברים החמישה הוא שידיעת השם יתברך בדברים העתידים להתחדש לא תהיה שיהיה הדבר הידוע מחויב... כי העיון והתורה יחייבו שיהיו בכאן דברים אפשריים. העניין כן, הנה יחויב שכאשר הונח שהשם יתברך יודע הדברים העתידים להתחדש, שיהיה סותר הדבר ההוא, המגיע לפי ידיעת השם יתברך שיגיע ולא יגיע מה שידע השם יתברך שיגיע, שאם היה מגיע בלי ספק מה שידע השם יתברך שיגיע - לא היה סותרו אפשר כלל, ויבטל טבע האפשר והוא מה שברח הרב ז"ל ממנו. [הרב ז"ל הוא הרמב"ם, אשר לפיו יודע השם את כל פרטי הפרטים המתקיימים לעתיד לבוא, אלא שידיעתו לפי הרמב"ם אינה כידיעת האדם, ובכך נמלט הרמב"ם מלהסביר אין מצב זה ייתכן - אב"ע]. וזה עניין בלתי אפשר שיצויר בידיעתנו וזה שאם רצה הרב המורה ז"ל שהשם יתברך ידע שהחלק מחלקי האפשר שיגיע סותרו והוא מה שראוי שיחשב שירצה אותו הנה כמו זה לא ייקרא אצלנו ידיעה אבל ייקרא מחשבה וזה מבואר בנפשו".

הרלב"ג דוחה את דעתו של הרמב"ם בדבר ידיעה טוטאלית של ה' לגבי כל מה שיקרה לכל פרט ופרט, ומציע בספרו מלחמות השם, מאמר שני פרק שני, הסדר אחר: הסדר העולמי בכללו - מוכתב וידוע מראש, אך בתוך כל זה יש לכל פרט חופש בחירה מוחלט לגבי מהלכיו. ה' קבע את חוקיו ובכלל זה אופיו של האדם, והאדם חופשי לבחור בטוב או ברע. לכן הבוחר בביצוע עבירה - ייענש.

הרלב"ג מבטל את השגחת ה' כמו גם את ידיעת ה' לגבי כל פרט, וטוען כי השגחת ה' וידיעתו מתייחסות להסדר הכללי, העולמי, ובכלל זה מנהיגי העולם - אך לא היחיד החופשי לבחור את דרכו. [הנביא, כמנהיג, אינו חופשי - ראה משה רבנו, ירמיהו, יונה, ואחרים].