הקסם מול האגם

אין ספק שאליפות היא רגע מרגש שמונצח מכמה זוויות צילום כפי שנהוג בטלוויזיה האמריקנית.

אך תרמו לזה שלוש נקודות מרכזיות:

1. קובי בריאנט: קובי קלע הרבה נקודות וחיבר את הקבוצה לחוליה משמונת אשר מבצעת הגנה מחד-גיסא והתקפה מאידך-גיסא. בזכות מסירת אסיסיטים גאונית יצר את הסלים המכריעים וכן שמר הגנתית הן על הווארד והן על טורקוגלו.

2. חוסר ניסיון: סטן ואן גאנדי טעה כאשר בחר לשלב את הרכז הפותח שלו ג'אמיר נלסון, אשר חזר לאחר חודשים רבים של פציעה טורדנית. הוא לא חיזק את בטחונו של אלסטון אשר טעה בשני המשחקים האחרונים וכן לא סמך על הצוות המסייע. הווארד היה חלש בסדרה הזו הרבה בזכותו של בריאנט ואודם אשר חיסלו אותו בשמירה כפולה. וכן החטיא זריקות עונשין חשובות. הוא חייב לעבוד על הקליעה תחת לחץ וכך יהפוך לשחקן טוב יותר.

אורלנדו עברה בסדרת הפלייאוף משבר זהות קטן. היא התרסקה מול פילדלפיה, המציאה עצמה מול בוסטון ולא הופיעה לגמר מה שפגם בסיכויה לזכות בו. אך אם קורטני לי טורקוגלו ולואיס יישארו לעונה נוספת אולי הקבוצה תתחבר מחדש.

3. לייקרס: פיל ג'קסון הביא את הצוות המסייע לגמר כמו שעשה עם הבולס. הלייקרס מחקו את טראומת הגמר בשנה שעברה והופיעו חזקים ונחושים מנטאלית. הצליחו להראות הגנה לוחצת במאני טיים מה שסייע לה לנצח. הייתה סדרת גמר טובה ונטולת הפתעות, נקווה שתהיה עונה טובה בהמשך.