זה לא נעים להודות,
וכמובן, אכחיש זאת ביום הבחירות,
אבל בימים האחרונים
ממש הוצפתי ברחמים.
איני יכולה להפסיק לחשוב על ביבי - ראש הממשלה,
אשר בכל פעם נכנס ל-בִּצָה חדשה.
איך אפשר לעמוד בכל כך הרבה לחצים וצרות,
איך אפשר להתמודד בכל כך הרבה חזיתות.
התשובה של כולם תהיה - זה כל כך ברור...
זוהי המשמעות של להיות איש ציבור.
כל השרים - עמוסים, טרודים, לחוצים, מסכנים.
כל מי שהחליט ללכת לפוליטיקה ידע והבין כי החיים לא יהיו קלים -
מי שרוצה להיות פוליטיקאי, לשרת את הציבור ולזכות בכבוד,
יודע בוודאות - כי ישלם מחיר כבד מאוד.
אני מעריכה את התקשורת ובטוחה
כי זהו תפקידה וזו מטרתה
לחשוף כל שחיתות וכל בעיה,
כל התנהגות בלתי הולמת, כל פגם וכל שערוריה.
אבל, נראה לי כי מעודף תחרות בתקשורת
ומעודף רצון למצוא כותרות,
המרוץ אחרי הסיפורים והחדשות,
מתחיל להיות מאוד מוגזם - ועלול להביא לתוצאות הרסניות.
הפיתוי להיות הראשונים, לספק המון פרטים,
וסיפורים פיקנטיים מאחורי הקלעים
מתחיל להיות קיצוני מדי, מסוכן ולא נעים...
איך יכול ראש ממשלה להיות הגיוני ולהפעיל רק את מוחו,
כאשר כל העיתונאים והתחקירנים נושפים בעורפו.
איך יכול ראש ממשלה לתפקד באופן נאות,
כאשר 119 נציגי מפלגות,
מוכנים לומר דברי התחסדות בפני המצלמות,
בתקווה כי הדברים יועילו להם בבחירות הקרובות.
אני מניחה כי ראש הממשלה,
צונח בלילה למיטה,
בשעות מאוד מאוחרות.
עייף ותשוש מכל המלחמות ומכל הבעיות.
ובכל יום נופלות עליו צרות חדשות.
ומבחינת האישה,
הוא כנראה "מוצא" ולא "מצא".
אני מרגישה ממש פגועה במקומו,
בפרשת עובדי לשכתו.
כשהייתי מנהלת מחלקה עד לפני כמה שנים
והייתי אחראית על עובדים ועובדות רבים.
תמיד ציפיתי, כי למרות שאני מאוד עסוקה.
על כל בעיה, אשמע ראשונה.
אף אחד לא יחליט בשבילי, כי כדי להגן עלי,
יפנו לערוצים אחרים ולא אלי.
אני יכולה להבין מצב, שבו עובדים מחליטים,
לפתור בעיות בינם לבינם ולא לערב גורמים אחרים.
לכבס את הכביסה המלוכלכת רק בין עובדי המכבסה.
ולא לצאת החוצה עם הבושה.
אך ברגע שמחליטים, שחייבים,
לערב גם את ההנהלה וגורמי חוק אחרים,
לא ייתכן שהמנהל יהיה האחרון שידע על הדברים.
ולא ייתכן כי לא יזכה לאמון העובדים.
אם אינך יכול לסמוך על-אף אחד והתחושה,
כי כל דבר עלול לדלוף ללא שליטה,
וכי אתה צריך לשקול לפני כל פעולה,
מי מחכה לך בפינה ומי דורש את רעתך.
גם אם בורכת בכל הכשרונות והיתרונות הבולטים,
לא תוכל להתגבר על מכשולים.
אולי התקשורת יכולה פשוט להחליט,
כי כדי לתת לראש הממשלה לעבוד בצורה רצינית ואחראית,
יתנו לו כמה ימי חסד, כדי שיוכל להתכונן לפגישות חשובות,
כדי שיוכל בראש שקט ובאופן הכי רציני,
לנתח את המצב, להתכונן באופן שקט והגיוני.
זה אולי נשמע בלתי אפשרי ולא רצוי.
אבל גם המצב בו אנחנו נמצאים הוא הזוי.
(למען הגילוי הנאות, אני מצהירה כי איני חברת מפלגה, ומבחינה פוליטית איני בדעותיו של ראש הממשלה.)
