גרתי בתחנה המרכזית הישנה בשנות השבעים, ממש לפני הפלישה הגדולה הראשונה של העובדים הזרים – בעיקר מרומניה והמזרח הרחוק. בדירה המושכרת שעזבתי שוכנו עשרות מהם...
גם מאוחר יותר, כאשר התגוררתי ביפו, עדיין עברתי כל בוקר דרך התחנה המרכזית בדרכי לעבודתי. שם הייתי מתכבד בעוגה וקפה – ארוחת הבוקר שלי – התענוג הגדול של היום כולו. הייתה זאת קונדיטוריה הסמוכה ממש לקו 4 הסואן – שהיו לה עוגות קצפת מהממות וגדולות – במחיר סביר בהחלט!
שם גם טעמתי לראשונה את טעמו האלוהי של ההמבורגר הראשון – שהיה כמובן חיקוי עלוב להמבורגרים האמריקנים – אבל רק הלחמניה המיוחדת שבה הוגש ההמבורגר, השאירה אותי עם הלשון בחוץ... גם רבע העוף היה מאכל אופייני לתחנה, טעים מאוד – אבל בגלל התקציב המוגבל של אז תמיד נשארתי אחרי זה רעב. לשווארמות של התחנה הודבק, מפאת מחירן הנמוך, חשד שהן עשויות מבשר גמלים.
היה זה בתחנה המרכזית הישנה שהאזעקה של בוקר מלחמת יום כיפורים תפסה אותי. אני זוכר היטב שכמה דקות לפני זה ראיתי חייל רץ-אץ בצורה שעוררה את תשומת לבי – ומיד עם האזעקה נזכרתי בו... בלילה הקודם עבדתי בשמירה בתחנת הכוח רידינג ואני זוכר היטב שהשומרים בהסעה שאלו את האחראי לפשר העניין הזה של הכוחות המצריים הגדולים בגבול – והלה הרגיע אותם שזה ממש כלום – ואין מה לדאוג – אותו לילה ישנתי בהחלט טוב.
בדיוק עכשיו דיברו בחדשות על "חוכמת ההמונים" שאומרת שהממוצע המשוקלל של דעת ההמונים תמיד נכונה. הלוואי שהיו מיישמים את זה אז לפני מלחמת יום כיפור, כאשר ככל שכיוונת גבוה יותר, לבר סמכא גדול יותר – ככה שמעת שטות גדולה יותר – ורק האדם הפשוט כבר הבין שיש פה משהו...
התחנה המרכזית של אותם ימים הייתה מתחם ענק, שופע אנשים שכל הזמן התרוצצו בה – מקום שאיש לא שיער בכלל שיש לו תחליף – ואכן בניית התחנה המרכזית החדשה הייתה כישלון חרוץ שבשנים הראשונות לא השפיע כלל על התחנה הישנה.
זה קצת מצחיק שהיום היא הפכה לסמל של זנות הרחוב ודווקא בימים ההם פעל שם קולנוע מתמיד שהקרין סרטים פורנוגרפיים נון סטופ וברחובות ליד הקולנוע היו פרוצות לרוב.
להאזנה לשיר של טיפקס: התחנה הישנה.
מעין שקיעה לתוך אפתיה
