שלום לקוראי המסורים. כשלושה שבועות לא כתבתי כל פרק נוסף בנושא מחלתי, כי לא היו לי חידושים רבים.
מצב בריאותי דיי יציב בתקופה האחרונה. אני ממשיך לקבל את אותם הטיפולים התרופתיים, וכן את ההחדרה החודשית של האינפוזיה של החומר הנקרא "זומרה", חומר המונע התפשטות הסרטן לעצמות. אני נמצא בשלב זה בהמתנה לראות איך להמשיך את מגוון הטיפולים. המטרה להגיעה למצב של ייצוב הגוף ודחיית הקץ לאין סוף.
נמצא תורם מארה"ב שיממן את מלא הטיפולים שאני זקוק להם בגרמניה בעלות של כ-265,000 דולר, לפחות כך הובטח לי.
כמו כן, קבלתי בהתנדבות את בכיר רופאי ארה"ב שיתן לי ייעוץ בחינם לגבי המשך הטיפול בי וכן תרופות חדשות שיצאו בימים אלו בנושא סרטן מח העצם.
ברצוני לבשר לכם, כי בימים אלו ממש אני ממשיך את פעילותי לבניית אגף מיוחד לטיפולים בתחום בארץ. כמו כן, אני עומד לגייס קופת חולים, שאת שמה אפרסם מאוחר יותר, לשותפה בבניית הפרוייקט. שם קופת החולים יפורסם לאחר חתימה על זיכרון דברים.
בנוסף, אני מנהל מגעים עם משקיעים לצורך הקמת מרכז זה, והנכונות דיי גבוהה.
בנושא הקמת החברה שתגייס כספים לצורך הקמת המחלקה בבית החולים חסרים עדיין כ 15 חברים. אני מבקש ומתחנן, אנה הירשמו לחברת המלכ"ר ותתנו יד להקמת מחלקה אשר תציל חיי רבים מחולי הסרטן בארץ. את ההרשמה ניתן לבצע במשלוח המחאה על סה"כ 100 שקל לפקודת א.ל. נוהר בע"מ. כל הנרשם יקבל מניה בחברה החדשה, בלי רישום של מספר חברים נידרש, לא אוכל לפתוח חברה זאת ולהציג את שמות החברים בפני התורמים הפוטנציאלים.
לגבי הנושא אותו אני רוצה להעלות היום, מזה זמן רב פונים אלי קוראים רבים ומספרים לי על תופעת הבדידות בה הם שרויים מרגע שגילו את מחלת הסרטן המקננת בגופם.
להלן מספר הרהורים בנושא התופעה המכוערת של התרחקות חברים בגלל חששות שונים ומשונים:
ראשית, חברים יקרים, אין חולי הסרטן מדבקים לחלוטין וכל החושש מהידבקות, יש לו בעיה אחת גדולה. עדיין לא נמצא אף אדם בעולם הזה אשר נדבק במחלת הסרטן מחברו החולה.
כל החושש שעין הרע תידבק גם בו והוא יחלה במחלת הסרטן שוגה מרה וגורם לעצמו בעיה וכן לחברו שלא מבין מדוע פתאום חברו מנתק עימו כל קשר.
החשש, שאנו הבריאים גורמים לאי נחת ואו מטרידים את חולה הסרטן בביקורנו שגויים גם כן. יש לי שכנה אשר סיפרה לאישתי כי לא נעים לה להיכנס לביתנו כי היא חוששת להכביד. או להפריע. להפך, תמשיכו לבוא ולהתנהג כרגיל, עצם העובדה שאתם פתאום נעלמים היא היא הגורמת לתחושה לא טובה.
רצוי לנהוג בטבעיות עם החולה, אין צורך להסתיר רגשות, אך גם אין צורך להחצין אותן. רצוי להמשיך ולהתנהג כבעבר ללא כל שינוי בהתנהגות, זה המצב הבריא ביותר לכל הצדדים. אין בעיה לחולה לספר על מחלתו ויש לשאול שאלות ישירות בלי כל חשש ומורא.
עצם המשך החברות כבימים ימימה הוא מתן בסיס לחולה של יציבות ושל תקווה לעתיד טוב יותר, אפילו שזאת לפעמים רק אשליה, אך גם אשליות זה דבר חיובי.
כדאי להזמין את החולה לפעילויות שונות להן היה רגיל, אך לא ללחוץ אותו פן הוא כבר לא מסוגל להן, אך אין למנוע ממנו פעילויות אלו אם הוא רוצה בהן.
אני כשלעצמי לא רק שלא מיתנתי פעילות, אף הגברתי אותה. כמעט אין חודש אשר אני לא נמצא בחו"ל ואף לפעמים פעמיים בחודש, פעיל ועובד כמעט 18 שעות ביממה. הפעילות משכיחה את המחלה ואף תורמת להרגשה טובה יותר של החולה. אין לשכוח כי חולים אחרים יכולים להגיב אחרת לעודף פעילות.
כל אדם ואופיו, מרבית האנשים מגיבים יותר טוב כאשר הסביבה הקרובה תומכת ומגיבה באופן טבעי. כמו כן, יש סיכויי החלמה טובים יותר או דחיית קץ ארוכה יותר ונעימה יותר. כפי שאמרו חכמנו, נפש בריאה בגוף בריא. כאשר הנפש תהיה בריאה גם הגוף יהיה בריא. זאת האמת בה אני מאמין וכי דיכאון והסתגרות במחשבות "כמה אני מסכן", יביאו את הקץ מהר יותר ואת המחלה למצב בלתי נסבל, גם חולה סרטן יכול לתרום לקהילה ולסביבה אם רק יתנו לו.
לבסוף, ברצוני להעלות את נושא ביטוח מחלות קשות וביטוח בכלל. אני מכין זה זמן מה את מחשבותיי כיצד על האדם הבריא להכין את עצמו לקראת המצב בו יגלה יום אחד כי הוא חולה. על כך אכתוב בשבוע הבא ולמי שיש רעיונות, שיכתוב לי אותם ואני אפרסמם תחת שמו, אם ירצה הכותב. במידה ולא ירצה, לא אפרסמם תחת שמו אלה אשתמש ברעיונותיו במידה והם מקוריים וראויים לפרסום.
והעיקר שנהיה בריאים .
__________
הגולשים מוזמנים לשלוח תגובות דרך האתר או ישירות לכותב:
alex@levin.name
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
