לרקוד עד כלות <br>

"ברינה" היא דרמה מרגשת העוסקת בדרכי הטיפול באוטיסטים. המחזה העולה בבית צבי הוא חוויה תיאטרלית שבסיומה אף עין, גם של השחקנים, לא נותרת יבשה.

העיתונאי והמחזאי הנורווגי ארנה סקואן כתב את המחזה בשנת 1976. סקואן שמת לפני 12 שנים בגיל 89 היה אב לילדה אוטיסטית והוא נודע בכך שהיה לוחם זכויות נכים בחברה. הוא סבר שמוסדות לאוטיסטים היו פעמים רבות גורם שלילי לחינוכם.

העלילה עוסקת באדית, רקדנית עבר מהוללת, המגדלת את בתה האוטיסטית, מלי. אדית היא גרושה והיא נאלצה לוותר על החווה המשפחתית ולעקור למלון דירות בשל פשיטת רגל. אדית חטפה את בתה ממוסד בו שהתה ומחליטה לגדל אותה בעצמה, בבית. בני, אביה של מלי, והגרוש של אדית סבור שמקומה של הנערה במוסד מתאים. כך גם סבור אודי, אחיה של מלי, עורך דין במקצועו. לתמונה נכנסת גם חברת ילדות, רותי שהפכה בינתיים לעובדת סוציאלית, והיא מטפלת בתיק האישי של מלי ואמורה לחוות דעה לגבי דרכי הטיפול בה.

משחק כובש

במפגש טעון בין בני המשפחה צצים אירועים מפתיעים והסיום הוא בלתי צפוי, מרגש, כואב, המותיר את הצופים המומים ומוחטים דמעה.

כאן המקום לציין במיוחד את המוזיקה השמימית, העוצמתית והמדהימה שכתבו שרון ברנטמן ואלדר ברנטמן שבה שזורים מוטיבים מתוך אגם הברבורים.

גיל וינברג עיבד וביים את המחזה ובזכות להקת השחקנים המוכשרת, ההפקה היא בעלת עוצמה תיאטרלית מרגשת עד מאוד. מיכל מאיר דבירי מגלמת את אדית, ומשחקה הוא כובש, מוצלח ומשובח עד מאוד. ירדן גוז מגלמת את מלי באורח מופלא ומצטיין. היא משחקת בכישרון רב ומחוללת על הבמה ברוב חן ורגש.

כרמל יחיה משחקת את החדרנית הני ומשחקה יפה מאוד ומצוין. כרמל סלע הנהדרת מגלמת את רותי העובדת הסוציאלית ברוב חן ובמקצועיות. גל זמיר מגלם את בני, אביה של מלי ברגש רב ובמשחק חוויתי נהדר.

יהושוע (שוקי) אינדורסקי מצוין בגילום התפקיד של בני, אחיה של הנערה. רותי ויטל גלעד כתבה את הנוסח העברי העכשווי והקולח. זאב לוי עיצב את התפאורה הפרקטית.

איריס מועלם עיצבה את התאורה המופלאה שיש לה תפקיד מיוחד בהצגה. נטשה מנטל עיצבה את התלבושות הנהדרות של השחקנים. קרן נוטיק אחראית לכוריאוגרפיה המקסימה.

אין ספק שבלרינה היא הצגה עם עוצמה רבה המותירה את הצופים בהלם קל מן המתרחש לאורך ההצגה ובסיומה.