כימיקלים בחצר המשחקים

הימצאותם של חומרי הדברה וכימיקלים מסוכנים אחרים בבתי ספר ובגני ילדים הוא נושא מוכר לרשויות. מדי שנה עוברים מוסדות הלימוד ריסוס של חומרי הדברה בחופשת הקיץ, ולעתים גם במהלך השנה לפי בקשה של הגננות וההורים. בנוסף, לפי הנחיות משרד החינוך והבריאות, כימיקלים אחרים כגון חומרי ניקיון וחיטוי צריכים להיות מאוכסנים בחדר ייעודי לכך ובתנאים המתאימים, והדבר אף מעוגן בתנאי הכשרת המבנה. אולם בפועל, עומס בפעילויות ומיעוט בפקחים אינם מאפשרים שמירה על התנאים הללו.

באופן פרדוקסלי, דווקא במוסדות חינוך "ירוקים" הפוטנציאל לשימוש בחומרי הדברה גבוה יותר: פעילויות כגון איסוף מים לשימוש חוזר, שימוש חוזר בצמיגים, איסוף פסולת למיחזור המכילה שאריות מזון, שמירה על חתולי רחוב המשתמשים בארגזי חול לצורכיהם ועוד - יוצרות צורך רב בפעולות הדברה.

רגולציה מפגרת, העדר פיקוח ראוי וחוסר מודעות מובילים לפער אדיר בניהול הכימיקלים וחומרי ההדברה במוסדות החינוך בישראל לעומת העולם המערבי וארצות הברית בפרט. במדינות אלה קיימות הנחיות ברורות, מגובות ברגולציה ובפיקוח ראוי, שמצמצמות למינימום את החשיפה של ילדים לחומרים מסוכנים.

כדי להבין טוב יותר את המצב בפועל ובניסיון לשנותו ערכה ד"ר דבי מיר מאוניברסיטת תל אביב, בשיתוף עם איגוד ערים אזור מפרץ חיפה ומומחים מארצות הברית ומישראל, סקר מקיף בגני ילדים באזור חיפה שבדק את אופן הטיפול במוצרים כימיים. בעקבות הסקר גובשה תוכנית פיילוט להגברת המודעות של רשויות מקומיות, גננות וסייעות בגני ילדים לטיפול בחומרים, על-מנת להקטין את הסיכון של חשיפת ילדים לכימיקלים.

הסקר כלל 70 גני ילדים בשש רשויות מקומיות בצפון (מועצה אזורית זבולון, נשר, קריית טבעון, קריית ביאליק, קריית מוצקין וקריית ים) והורכב מראיונות ומביקורים בגני הילדים. כך נחשפו השיטות, הידע והעמדות כלפי ניהול מוצרים כימיים וטיפול במזיקים. הסקר העלה את הממצאים הבאים:

• מודעות נמוכה: לגננות אין ידע בסיסי שנוגע לתחום החומרים המסוכנים, הן אינן יודעות כיצד להשתמש בחומרי חיטוי באופן בטוח וכיצד למנוע ממזיקים לחדור לגן. כמו-כן, הגננות אינן מבינות את פשר תוויות האזהרה (כגון "חומר מְאִכֶּל" - חומצה או בסיס, או "חומר מגרה") ובכמה כלור להשתמש והיכן.

• קנייה ושמירה על הכימיקלים: גנים רבים רוכשים ומשתמשים בחומרי ניקוי הרבה מעבר לנדרש. החומרים מאוכסנים לרוב במקומות שאינם ייעודיים לכך ואפילו מסוכנים, כמו ממ"ד או מקלט, על מדפים, במסדרונות ומאחורי וילונות שנמצאים בהישג ידם של הילדים. בחלק מהמקרים, החומרים מאוכסנים בצורה מסוכנת ממש - יחד עם מזון, או בבקבוקי שתייה ללא סימון אזהרה.

• חוסר התאמה בין הטיפול בחומרי ההדברה לבעיה: הגננות דיווחו על בעיית מזיקים שמקורה בעיקר בנמלים, מקקים, יתושים וזבובים, אולם ברוב המקרים (80-70 אחוז) הבעיות נדירות או עונתיות. במקרים כאלה לרוב אין צורך בריסוס בחומרי הדברה, ואפשר לפתור את הבעיה באמצעות שיטות אחרות כמו הוספת ספי דלתות או רשתות לחלונות, או באמצעות טיפולים נקודתיים שאינם חושפים את הילדים לחומרי הדברה לאורך זמן. בנוסף, חומרי ההדברה שבהם משתמשים כיום לעתים מתאיידים תוך מספר שבועות, אך הגננות אינן מודעות לכך כלל. בעיה נוספת שעלתה בסקר היא העדר תיאום בין הרשות המקומית לגן - לעתים הרשות מרססת בחצר או בקרבת הגן בשעות שבהן הילדים בגן. כמו-כן, התגלתה הכנה לקויה של גננות לפני ביצוע ההדברה, שאינה כוללות כיסוי והגנה של צעצועים או פרטי ריהוט.

בעקבות תוצאות הסקר פורסמו הנחיות לאחסון ושימוש מושכל בחומרי ניקיון והדברה, ובנוסף נערך פיילוט של תוכניות חינוכיות בארבעה בתי ספר (זו השנה השנייה) ו-16 גני ילדים בשלושה יישובים ערביים ובחמישה יישובים יהודיים במועצה האזורית זבולון. כפי שהראו מחקרים שנערכו בארצות הברית, גננות מנוסות שמונעות מאהבתן לילדים ולמקצוע בהחלט יכולות לשנות את הדרך שבה הן מטפלות בכימיקלים - בעזרת הרשויות המקומיות, שתפקידן לספק ארונות נעולים וכיסויים לארגזי החול ולתקן חורים שמהם חודרים מזיקים. הגננות והילדים יכולים ללמוד יחד כיצד מזיקים חודרים לגן וכיצד ניתן להשיב אותם לבתיהם הטבעיים מבלי לחשוף את הילדים לחומרי הדברה רעילים.

עורכי הסקר והפיילוט מקווים שבעקבות הטמעת תוכנית הלימודים במוסדות חינוך נוספים, תגבר המודעות לנושא חשוב זה בקרב אנשי חינוך וילדים, וכך נוכל לצמצם את חשיפת הילדים לסיכון הכרוך בשימוש בכימיקלים.