צנעת שוקן

עמוס שוקן, המשמש כעורך האחראי בעיתון הארץ והאיש החזק בקבוצה הנושאת את שם משפחתו, מנסה למנוע, כמעט בכל מחיר, חשיפת מעלליו. למרות היותו על-פי ההלכה הפסוקה בחזקת 'איש ציבור', שוקן מנסה למנוע פרסום מידע בעניינו. בפועל הוא פועל באופן בריוני ומנסה לצנזר-בכוח ולסדר לעצמו חסינות.

שוקן, הידוע כאחד האישים החזקים והמסוכנים בשוק התקשורת, וכאיש שלא מגלה חמלה כלפי אחרים, עושה באחרונה, ככל יכולתו, כדי להטיל מורא על הח"מ - לבל יפרסם מידע חשוב על מעשיו והתנהגותו. במסגרת זו הוא הגיש תביעה בסך 500 אלף ש"ח נגד הח"מ, שאותה אץ-רץ לפרסם בתקשורת, בשל כתבה בנושא פרשת רונאל פישר (כותרתה: "פישר מסר: סחטתי את עמוס שוקן"). ביום 17.08.15 הוא אף ביקש וקיבל במעמד צד אחד, משופט תורן, צו איסור פרסום זמני על כתב ההגנה, כשזה יוגש (עד לדיון והחלטה במעמד שני הצדדים). לכך נגיב בבית המשפט. שוקן ביקש צו איסור פרסום גם על עצם הבקשה שהגיש - צו שלא ניתן לו. הטיעון השיקרי שהעלה גם בבקשה זו: חששו מפגיעה בצנעת הפרט. שלו, כמובן.

שוקן מנסה להוליך שולל את הציבור, כמו גם גורמים משפטיים בכירים. תרבות השקר והצביעות באה לידי ביטוי מצד שוקן גם באופן התנהלותו בפרשה זו. שכן, ברי כי אין מדובר בצנעת הפרט, כזו האסורה בפרסום פומבי, אלא במידע על התנהלות אישית מפוקפקת מצד שוקן, וכן בעניינים רגישים הטעונים חשיפה, ואפילו בדיקה או חקירה משטרתית. להלן כמה מהם:

• האם נכון החשד ששוקן השתמש בכמה מעובדיו, שהיו כפופים למרותו (שמותיהם שמורים במערכת, י.י.), באותה שיטה מגונה ("משתמש וזורק") בגינה נחקרו ו/או הועמדו לדין מנהלים ואישי ציבור שניצלו בחורות שהיו נתונות למרותם;

• האם שוקן אכן סחיט בגלל סרטון שצולם, המוחזק על-ידי כמה גורמים;

• האם נכון שגבולות הכיסוי ה"עיתונאי" וה"מקצועי" בעיתון הארץ-דה-מרקר היטשטשו בכמה וכמה מקרים, "בזכות" קשריו האישיים של שוקן עם יועץ תקשורת ידוע;

• האם נכון ששוקן רימה ביודעין את המפרסמים, כמו גם את משרדי הפרסום, כשמכר להם שטחי פרסום על-בסיס מספר מנויים דמיוני לעיתוניו (הארץ-דה-מרקר) וגבה מהם כספים מופקעים, בשיטה זו, מעל ומעבר למה שהגיע לקבוצתו, בהיקף שיכול להגיע לעשרות מיליוני ש"ח בשנה;

• האם נכון שהמיליארדר היהודי-רוסי לאוניד נבזלין רכש משוקן 20% ממניות קבוצת הארץ (שעמדה בפני קריסה), משיקולים זרים, ושוקן מכר לו גם הוא משיקולים זרים, במחיר דמיוני בסך 140 מיליון ש"ח;

• האם נכון שעיתון הארץ עבר מפוזיציה של חשיפות וגינוי נבזלין במשך תקופה ארוכה (לפני הרכישה) ומפרסומים בדבר חשדות חמורים נגדו, כולל חשדות למעורבות בפרשות רצח (!!!) ברוסיה; למצב שבו, לאחר הרכישה, מוחזק נבזלין ואף זוכה לפרסומים בעיתון הארץ, משל מדובר ב"צדיק" ובאדם מקובל ולגיטימי לשותפות ב'עיתון לאנשים חושבים' וגם כאיש מופת להקמת קרן פילנטרופית;

• האם הפחד האישי של שוקן מפני חשיפת מעלליו משבש את החלטותיו ודוחף אותו לבצע מהלכים תמוהים או בלתי תקינים;

• האם נכון שעמוס שוקן הפעיל אמצעי סחיטה על מנהלי בנק הפועלים, בעת שקבוצתו עמדה על-סף קריסה, כדי לקבל אשראים מוגדלים ותקציבי פרסום מוגדלים;

• האם נכון שלאחר שניסיונות הסחיטה לא צלחו - בנק הפועלים לא הסכים להגדיל אשראים באופן הנוגד את החוק והכללים - החלו עיתונאיו של שוקן להגביר את הפרסומים הרעים נגד בכירי בנק הפועלים;

• האם נכון ששוקן השתמש בעיתוניו כדי לפגוע במי שסומנו כיריביו;

• האם נכון שתחקירים מסוימים, כולל תחקיר בפרשת רונאל פישר, נגנזו ו/או פורסמו, משיקולים זרים.

שאלות אלה מבטאות רק חלק קטן מהסוגיות הבעייתיות הטעונות בירור ודיון. ניסיונו של שוקן למנוע מהח"מ לחשוף ב-News1 את מעלליו, לא יצלח. שוקן אמור להפנים: הוא לא יוכל, גם לא באמצעות קלגסיו בעיתונאיו, למנוע מידע הטעון פרסום. זכות הציבור לדעת, כמובן, ולקבל את המידע באופן חופשי ובלא צנזורה של שוקן ו/או בית המשפט. גם קוראי 'העיתון לאנשים חושבים' זכאים לדעת על מעלליו החמורים. אנו נעשה זאת בלא מורא מאיש. טוב יעשו העיתונאים והעורכים הבכירים בקבוצת הארץ, אם יתעוררו וימנעו את ההפקרות המתמשכת, שעלולה לאיים על בחורים שמבקשים לעצמם קריירה של עיתונאי או עורך בעיתוניו של שוקן.

• המשך יבוא