|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
כאשר את מקום ההתרגשות אצל הילד תופסות תחושת חרדה ומצוקה רגשית, חשוב לזכור שבמרבית המקרים של חרדת בית-הספר, הבעיה מגיעה לפתרון תוך פרק זמן קצר ובדרך-כלל לא חוזרת על עצמה
|
|
לשים לב למצוקה נפשית אצל הילד [צילום: יוסי זמיר/פלאש 90]
|
|
|
|
|
מה קורה כשהילד מסרב ללכת לגן או לבית-הספר? במרבית המקרים, המצוקה הרגשית שבה נתון הילד, היא תוצאה של פחדים, חרדות (חרדת נטישה), חוסר ביטחון עצמי, תחושת דחייה והשפלה חברתית או בדידות - תופעה המוכרת כ"חרדת בית-הספר" (SCHOOL PHOBIA). עם זאת, לעיתים מדובר רק במניפולציה שהילד מפעיל על הוריו, במטרה להשיג מהם דבר מה.
תחושת הפחד מופיעה בדרך-כלל לפני הכניסה או המעבר למסגרת חדשה, אך היא יכולה להופיע גם במהלך השנה, במסגרת הקיימת. הפחדים הם רבים: פחד מהבלתי ידוע - כשלילד לא ברור לקראת מה הוא הולך ולכן הדמיון שלו 'עובד' שעות נוספות, פחד מהמפגש החברתי - האם יהיו לו חברים טובים או האם יציקו לו, פחד מהמורה החדשה, מכישלון במבחנים ומאי עמידה בדרישות ובציפיות (הן של המורים והן של ההורים), לעיתים עלולה להופיע גם חרדה הימנעותית, הנובעת מפחד מהישנות מקרה מביש (אם מישהו העליב או השפיל את הילד). הילד עלול להרגיש דחוי ולכן לסרב ללכת לבית-הספר.
אולם במרבית המקרים, חרדת בית-הספר קשורה דווקא במשהו שקורה בבית, כמו הפחד להיפרד מההורים או מהבית בשל המעבר מתחושת המוכר והידוע למשהו בלתי צפוי וזר לילד. לעיתים אף קיימת אצל הילד תחושה שאם הוא יעזוב את הבית, עלולים לקרות דברים רעים לאנשים שהוא אוהב, והוא לא יהיה נוכח שם כדי לעזור להם. תחושה כזו יכולה להתעורר כשההורים נמצאים בתהליך גירושים ובמצבים של אלימות במשפחה, מחלה או מוות של אחד מבני המשפחה. גם כשנולד אח קטן, הילד עלול לפתח חרדות ופחדים מפני דחייה ובדידות, ומכך שכל תשומת הלב תוקדש לתינוק החדש.
ילד הסובל מחרדת בית-ספר, מתלונן לעיתים קרובות על מיחושים גופניים שונים, כדי שישאירו אותו בבית: כאבי ראש או בטן, חולשה ברגליים או בגוף, בחילות, הקאות, שלשולים או תחושת עילפון - ועל פניו נראה כי הוא ממש סובל. לפעמים הוא יסרב לקום בבוקר מהמיטה או ינעל את עצמו בשירותים, והוא עשוי להתעמת אתכם כל בוקר מחדש סביב שעת היציאה מהבית למסגרת הלימודית. לרוב זה קורה ביום ראשון בבוקר (אחרי מנוחת השבת) או אחרי חופשה, כשהילד אמור לחזור למסגרת, בעוד שבחופשה הילד בילה והרגיש בריא לחלוטין. ברוב המקרים, לאחר שמוותרים לילד והוא נשאר בבית, הוא מתפקד כרגיל ו"שוכח" מכל התלונות שהיו לו, עד למחרת בבוקר.
|
|
כיצד מתמודדים עם "חרדת בית הספר"?
|
|
הדגש בטיפול צריך להיות על חזרה לבית-הספר בצורה ברורה וחד-משמעית, מתוך קביעה שאין ברירה אחרת. צריך להסביר לילד שאם אין סיבה בריאותית, בדוקה ומאושרת על-ידי רופא - הולכים לבית-הספר.
ידוע שפחד הוא מנגנון חיוני לגוף לצורך קיום והישרדות, אך כשהוא קיצוני ומוגזם, הוא עלול לפגוע בתפקוד התקין של האדם ולגרום לתגובות פיזיולוגיות כמו: רעד, הזעה, דופק מהיר, יובש בפה, תחושת מחנק בגרון, לחץ בחזה, קוצר נשימה, סחרחורת וכאבי גוף שונים. לכן, חשוב מאוד לומר לילד שאנו מאמינים לו ומבינים שקשה לו, ושנעזור לו - אבל קודם כל הוא צריך לחזור לבית-הספר. רצוי לברר עם הצוות החינוכי האם קרה משהו שהיה עלול לגרום לילד לפחד, ולבדוק גם בבית האם יש בעיה או מצב חדש שעלולים לגרום ללחץ ולתחושת האיום אצל הילד. גם אם לא מגלים מייד מהי הסיבה, חשוב לטפל בפחד. אין ללעוג לילד שמפחד או לצחוק עליו, אלא להאמין לו, להבין אותו ולעזור לו להתמודד.
אסור לתת לילד "פרס" או תעסוקה אחרת בזמן שהוא נשאר בבית. אם מדובר בילד גדול, רצוי שלא להישאר איתו בבית כדי לא לעודד רווח משני ולחזק התנהגות הימנעותית (ייתכן שזה בדיוק "התרגיל" המניפולטיבי שלו וכי זו התוצאה שהוא ביקש להשיג).
ילד פועל על-פי "עקרון ההנאה". הוא עושה מה שקל ונעים לו ונמנע ממאמצים מיותרים. מגיל חמש-שש לערך, הוא אמור להתנהג על-פי "עקרון המציאות" ונדרש לעשות גם דברים שלא תמיד קלים ונחמדים, אך מחויבים מהמציאות - כמו ללכת לגן או לבית-הספר.
לאבחון מוקדם של הבעיה ולבחירת טיפול מתאים, יש חשיבות גדולה. סוג טיפול אחד הוא טיפול התנהגותי של "חשיפה הדרגתית" למקור הפחד: מלווים את הילד לבית-הספר או הגן ונשארים איתו מספר שעות בימים הראשונים, כשבמשך הזמן ובהדרגה זמן השהייה עם הילד מתקצר - עד ליצירת שגרה יומיומית שבה הילד הולך לבית-הספר ונשאר בו לבד.
חשוב לתאם מי מלווה את הילד ורצוי שיהיה זה ההורה הסמכותי יותר, שלא נכנע בקלות ללחצים הרגשיים שהילד מפעיל. מומלץ לשתף את המחנכת בתהליך הטיפול, כדי שהיא תגייס את התלמידים בכיתה לעזור ולעודד את הילד לחזרה ללימודים ולא להלחיצו בשאלות מיותרות.
רצוי לשתף גם את המורים המקצועיים בתהליך. ניתן להשתמש בשיטת החיזוקים החיוביים, שבה מקבל הילד מדבקה או מטבע עבור התנהגות רצויה ומתקדמת, ורצוי להשתמש בנוסף גם בחיזוק מילולי.
אפשרות טיפול נוספת היא שיטת ה"דמיון מודרך", שמטרתה לעזור לילד להפוך את הפחד למשהו קטן ונשלט שהוא יכול להתגבר עליו ולנצחו. אצל ילד קטן ניתן להיעזר בסיפורים, תמונות, ציורים ומשחקים, כדי להתגבר על הפחדים ולפתח התייחסות חיובית לגן או לבית-הספר (PLAY THERAPY). ההורים מצידם צריכים להעניק לילד תחושת ביטחון ורוגע, עידוד ותמיכה, על-מנת שירגיש כי הוא שולט במצב ויהיה בטוח שלא יאונה לו כל רע.
במקרים קיצוניים יש צורך לקבל עזרה מקצועית של פסיכיאטר מומחה לילדים ולמתבגרים, ולבדוק אפשרות של טיפול תרופתי מתאים להורדת המתח והחרדות, כדי להקל על הילד לחזור לתפקוד תקין. הטיפול התרופתי הוא בדרך-כלל זמני, עד שהילד חש ביטחון עצמי ומסגל לעצמו שוב את ההתנהגות המקובלת והרצויה. רק במקרים חריגים יש התערבות של קצין ביקור סדיר ממחלקת הרווחה בעירייה, שאמור לקשר בין הילד והמסגרת החינוכית במידה וההורים אינם מסוגלים לעשות זאת.
|
|
|
הכותבת היא רופאה מומחית לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר בקופת-חולים מאוחדת
|
|
| תאריך:
|
24/08/2015
|
|
|
עודכן:
|
24/08/2015
|
|
ד"ר אלידה מגור
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אהרון שחר
|
25/08/15 08:37
|
|
|
רק 70 שנה חלפו מאז הטלת פצצות האטום הראשונות בתולדות האנושות על הירושימה ונאגאסאקי ביפן. במונחי זמן היסטוריים המדובר בהרף עין קצר אבל תולדות האדם והעתיד הצפוי לו השתנו מאז לבלי הכר כאשר הנשק הגרעיני שהיה בתחילת הדרך אמצעי השמדה המצוי רק בידי המעצמות - הפך לנחלת רבים, ולא למטרות טובות. במבט לאחור מעניין כיום לבחון כיצד השפיעה הפצצה על ממציאיה ואיזו מטמורפוזה התחוללה בנפשו של "אבי הפצצה" רוברט אופנהיימר שאמר אחרי שהבין לאן מובילה דרך המוות האלים ביותר שידע האדם מעודו: "תחושתי היא שיש לי דם על הידיים" והחל מאותו מועד התחיל להטיף באורח נחרץ ביותר להנהגת מדיניות שתגביל את מרוץ החימוש. אבל זה כבר היה מאוחר מדי. השד הגרעיני כבר יצא מן הבקבוק ופטרייתו המיתמרת לשחקים כבר הפכה לאיום עולמי. מטמורפוזה דומה התחוללה גם בליבו של פרופ' אלברט איינשטיין, הוגה רעיון הפצצה, אשר בעקבות מראות ההרס והזוועה שגרמו שתי פצצות האטום הפך לאחד הדוברים הראשיים להחרמה מוחלטת של הנשק הגרעיני. במסגרת הראיונות שהעניק לתקשורת באותם ימים נשאל איינשטיין שאלה מפחידה: האם במלחמת העולם השלישית יבוא לידי שימוש נשק גרעיני ואם כן - איזה תוצאות תגרום מלחמה כזו לאנושות. תשובתו של איינשטיין הפתיעה. "אינני יודע באיזה כלי נשק ישתמשו" אמר איינשטיין "אולם ברור לי כי במלחמת העולם הרביעית ישוב האדם להילחם בכלי נשק העשויים מאבנים ועצמות".
|
|
|
|
|
האבא היא הצגה מרגשת, העוסקת בתעתועי זיכרון, באדם בערוב ימיו וכאשר הדמנציה מתחילה לקנן בו ולהתפשט מיום ליום, והוא מנסה, לשווא, בכל כוחו, להרים ראש ולא לתת למוחו לשקוע.
|
|
|
|
|
אחרי מאבק, שנמשך ארבעה עשורים בדיוק, זוכה סוף-סוף עכשיו חוות העיזים הר איתן שבהרי ירושלים להכרת בית המשפט העליון בזכותה החוקית לייצר גבינות, בעקבות קביעתו שאין היא פוגעת בנוף הפראי מסביבה.
|
|
|
|
|
בחזית משכן הספרייה העירונית ברחוב חיבת ציון 14 ברמת גן, סמוך לכניסה הראשית לתיאטרון רמת גן, ניצב-נחבא משהו בצל צמחי גן, פסל הדיוקן של אברהם לינקולן (1865-1809) - נשיאה ה-16 של ארצות הברית ומבטל העבדות בארצות הברית.
|
|
|
|
|
זוהי רשימה קצרה על שיר קצר עוד יותר, הרבה יותר, שעלה ברשת והוא כולל חמש שורות ובו שתים-עשרה מילים בסך הכול, ועל הדיון שהיה עליו. כבר כתבתי במקום אחר, ברשימה אחרת ואני מרשה לעצמי לחזור כאן, כי לא נכון בכל מקרה להלעיז על הרשת החברתית, כי טיבה של קבוצת רשת הוא טיב חבריה, ואם מרבית החברים ועיקרם אנשי אמנות, הרי שרוח הקבוצה תהיה רוח של אמנות ובכך תתמקד. אין להלעיז היות שבאה הרשת, במקרה זה, ונותנת חינם ובזמינות מידית במה ראשונית המאפשרת קבלת תגובות מחברים, עידוד או ביקורת מצד הקוראים, הסקת מסקנות ואלו השגות מצד הכותבים עצמם.
|
|
|
|
|
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
