את אבני הדרך של עולם האדריכלות העולמי לא ניתן ל למצות ללא נוכחותו המכרעת של משה ספדיה, מתכנן הערים הישראלי-קנדי-אמריקני, שקנה את עולמו בזכות הפרויקטים בעלי השם, פרי-תיכנונו. די להזכיר את אלה מהם שהקים בארץ, כדי להעיד על גדולתו, ובהם הטרמינל החדש של נמל התעופה בן-גוריון, ושורה של פרויקטים ירושלמיים, בהם מוזאון יד ושם החדש, כיכר צה"ל, מתחם ממילא ומלון מצודת דוד.
אל שפע התערוכות שלו מצטרפת בימים אלה תערוכה חדשה, המוקדשת בשמה "לאזרח הגלובלי", והמוצגת במוזאון האקדמיה הלאומית של ניו-יורק. התערוכה, שתוצג עד ל10 בינואר 2016, היא למעשה אסופה של כל הפרויקטים הגדולים שתיכנן ספדיה ברחבי העולם לאורך הקריירה המפוארת שלו, המתפרסת על פני חמישה עשורים. מוצגים בה 175 אוביקטים, הכוללים מודלים, סקיצות, תמונות, סרטי-וידאו וחומרי-ארכיון של האדריכל הדגול.
הרחבת הסביבה
התערוכה עצמה מתמקדת בסוגיית "האורבניזם הצפוף", שבה הירבה ספדיה לעסוק, והיא מתרכזת סביב כל הנקודות המכריעות של התפתחות ה"קונטקקסטואליזם הפרוגרסיבי", שאינה אלא פילוסופיית העיצוב שלו, המבוססת על האמונה שעל בניין להיות הרחבה של סביבתו הפיזית, ההיסטורית והתרבותית. בין האוביקטים הכלולים בתערוכה ניתן למצוא את "הביטט 67" המפורסם במונטריאול שבקנדה, שלו חייב ספדיה את הקריירה שלו. המדובר בשכונת-מגורים חדשנית לזמנה, שבתכנונה החל ספדיה עוד בהיותו סטודנט לאדריכלות. הבניין מורכב מאוסף יחידות-דיור טרומיות שנבנו מבטון מזויין במפעל, הובאו לאתר ושם חוברו יחדיו. הפרויקט מדמה כפר ים-תיכוני, המתפרס לאורך גדת נהר הלורנס בעיר.
"הביטאט" היה אמור להוות דגם לבנייה מתועשת עממית למגורים ברחבי העולם, באשר מדובר בשיטת-בנייה זולה ופשוטה יחסית. בפועל משמש כיום הבניין למגורי-יוקרה, בשל צורתו הגאומטרית. המבנה מורכב משלושה אגמים ובהם 354 קוביות-בטון מודרניות, היוצרות 146 דירות בגדלים שונים, וביניהן מעברים מקוריים. הדירוג מאפשר "לכל אחד גן משלו", כשם ספרו של ספדיה מ-1974 על החזון שמאחורי התכנון. המבנה המפורסם הקנה לספדיה, אז אדריכל צעיר ומתחיל, מוניטין עולמי.
בניינים לדוגמה
בין הפרויקטים הבינלאומיים המרשימים שאותם תיכנן ספדיה והמהווים אבני-דרך בעולם האדריכלות, ניתן לכלול את הגלריה הלאומית של קנדה, מוזאון המדע בקנזס, ארה"ב; מרכז התרבות לסקירבול בלוס-אנג'לס, המשמש מוסד חינוכי, המוקדש כולו לשמירה על המורשת היהודית ועל אידיאלים דמוקרטיים-אמריקניים. העיצוב כולו נשען על הקשר שבין האדמה והנוף מסביב.
פרויקט משמעותי נוסף הרשום על שמו של ספדיה הוא מתחם ה"מרינה ביי סנדס", הנחשב לבניין היקר בעולם (5.5 מיליארד דולר), בסינגפור, בבעלותו של
שלדון אדלסון, המשמש כאתר-נופש ושהיה הפרויקט הגדול הראשון שתיכנן ספדיה ביבשת האסייאתית. הצלחתו של הפרויקט הזה הובילה לתכנון פרויקטים גדולים נוספים באסיה, ביניהם פרויקט "ג'וול" בשדה התעופה של סינגפור, בעל כיפת הזכוכית, עם מפל-מים במרכזה, שמטרתו להמציא מחדש את המושג "שדה תעופה" ותפקידו, וזאת על-ידי החדרת מרחב ציבורי משותף.
זה למעלה מ-50 שנה ממשיך ספדיה ליצור חללים ומרחבים מקסימים, שהינם פונקציונליים ובעלי משמעות הומנית. על-אף שעבודותיו שנויות לעיתים במחלוקת, ספדיה רגיש לצרכי האדם והסביבה, ובפרויקטים הרבים שעליהם הוא אמון, הוא מקפיד לשלב את הטבע לצד הפן האורבני. השנה זכה ספדיה בפרס מדליית הזהב לשנת 2015 על מפעל-חיים מטעם המכון האמריקני לאדריכלים. המדליה, הנחשבת לעיטור המוביל בתחום ולכבוד הגדול ביותר שבו עשוי לזכות אדריכל, הוענקה לו על גישתו המקיפה ואנושית לתכנון חללים ציבוריים מסביב לעולם.
