השופטת: יעל אבירם, בית משפט השלום בחיפה

המועד: יום חמישי, 22.10.15, שעה 08:30

הנושא: תיקים פליליים


גם אחרי עשרות ביקורים באולמותיהם של שופטים בכל רחבי הארץ, יש מקרים בהם המדור מוצא את עצמו מופתע - ולאו-דווקא לחיוב. זה היה המצב אצל השופטת יעל אבירם, שמרוב רצון להיות נחמדה וחברותית - הפכה את האולם למועדון חברים. ישבתי מאחורי אחד הנאשמים וניכר היה בו שהוא אינו מבין מה הולך כאן, משום שאבירם ועורכי הדין ניהלו את העסק בינם לבין עצמם, בצורה שהייתה מובנת רק ליודעי ח"ן. התחושה שלי הייתה, שהנאשם הזה איננו מבין לאן נפל ומה קורה איתו - ואסור לחלוטין שזה יהיה המצב, ודאי לא במשפט פלילי.

זה מתחיל מהעובדה שאבירם לא לובשת גלימה - תופעה שכבר ראיתי פה ושם בבתי משפט שלום, בעיקר בפריפריה. אבל בעוד אצל שופטים אחרים זה רק עניין של נוחות (בעיקר כאשר חם מדי), אצל אבירם זה מסמל היטב את ההעדר המוחלט של רשמיות כלשהי - מצב בלתי מתקבל על הדעת בבית המשפט.

קשה מאוד לתאר בצורה כרונולוגית את שהתרחש באולמה של אבירם, כי המילה היחידה לתאר זאת - לפחות במחצית השעה הראשונה - היא "בלגן". אבירם קופצת מתיק לתיק, מסניגור לסניגור, ולמשקיף מן הצד קשה לדעת היכן היא נמצאת עכשיו. זה יכול להיות סממן של יעילות - ואבירם אכן מנווטת במהירות בין התיקים ומנצלת היטב כל דקה - אך יש גם יעילות-יתר ופעלתנות-יתר, וזה המצב כאן.

לפיכך, נתאר בשורות הבאות את ההתרחשויות המרכזיות המעידות על האווירה באולמה של אבירם. אולי זה קצת יוציא דברים מהקשרם, אבל רק אולי; בסך-הכל, זה ייתן תחושה מדויקת למדי של מה שהתרחש שם.


"הוא עולה, למרבה הצער"


סניגור אומר לאבירם: "הוא הפריע לשוטר". קשה לדעת האם תגובתה הייתה צינית או רצינית: "אסור להפריע לשוטרים. אני רואה את זה בחומרה. זה עניין של השקפה". כעת היא קופצת לסניגור אחר: "יש לך את ההוא, שביקשת חומר חקירה" - ואז מדברת עם שניהם.

אבירם פונה לסניגור הראשון: "אתה רוצה שנעלה לך את ההוא? אתה רוצה שנעשה היום את הצירוף?". היא מתקשרת ליחידת הליווי נחשון: "בוקר טוב, חמודה. הבאתם את דימיטרי? אני לא אצטער אם לא, גם הסניגור לא. הסניגור מבקש שתבדקו טוב-טוב, אולי זה לא הוא [צוחקת]. אוקיי, אז שיעלה בהזדמנות". אבירם מעדכנת את הסניגור: "הוא עולה, למרבה הצער".

כעת גוזרת אבירם את דינו של מי שהודה באיומים על בת זוג. היא עושה זאת ביעילות רבה, תוך עיון מהיר בגליון ההרשעות הקודמות ובהכתבה תמציתית מאוד - אולי תמציתית מדי, בצורה שלא לגמרי עונה על הנחיות תיקון 113. אבירם גם מבררת בצורה ראויה עם הנאשם כמה פרטים רלוונטיים, וגוזרת עליו ארבעה חודשי מאסר על תנאי.

עד כאן - בהחלט סביר. אלא שכעת קורה משהו מוזר, בלשון המעטה. "גלעדי" - פונה אבירם לתובע, ששמו הפרטי גלעד - "אני צריכה פה את ארסנל הפסיקה בעבירות אלימות?". כלומר: האם לדעתו יש להכניס לגזר הדין פסקי דין במקרים דומים. סליחה גברתי, אבל את כותבת את גזר הדין, לא התובע - שמשיב כראוי: "איך שגברתי רוצה". אבירם צריכה עזרה: "אז תביא את הארסנל מהתיק של פראז", היא מבקשת מהתובע.

לבסוף מגיעה הישועה ממקום בלתי צפוי לחלוטין: הקלדנית. אבירם עוברת על ההקלדה: "תעלי, אני אגיד לך איפה זה הכי טוב להכניס" את הפסיקה הקיימת. "זה ההוא, נו, איך קוראים לו, נו! שייצג אותו תומר". וכאמור, הקלדנית היא שמוצאת את האסמכתא ומכניסה אותה לגזר הדין. וכך הולך הנאשם הביתה עם עונש שנכתב בידי השופטת בהתייעצות עם התובע ובסיוע הקלדנית.


"חמודיקו החמוד"


בנקודה זו רשמתי לעצמי: "האווירה הבלתי-רשמית גובה מחיר". עורכי דין מדברים ביניהם ועם לקוחותיהם, חלקם עומדים ליד הדוכן, ועוד קודם התובע דיבר תוך כדי הליכה. אפילו באולמות מעצרים נדיר לראות מחזות כאלו. למותר לציין, שאבירם אינה עושה דבר כדי להשליט סדר מינימלי. להפך: היא עצמה מדברת עם הקלדנית והשתיים צוחקות על משהו. כמה דקות קודם אמרה אבירם לקלדנית: "שגם אני אצחק. תמיד היו אומרים: תשתפו, שגם אנחנו נצחק" - וכעת הן מיישמות זאת.

בתיק של חבלה חמורה, אומרת אבירם: "אני בעד כפירה בתיק הזה. יש לנו שופטים דיוניים ושהם ידונו. בהרבה תיקים הם צריכים לדון, שהאמת תצא לאור". כעת היא מעיפה מבט לעבר הדלת: "זה בן 96, זה שיצא. הוא נאשם שלי. בן 89, נראה בן 96".

שמו של הסניגור בתיק הבא הוא חמודי מצרי, ואבירם כאילו לא יכולה להתאפק: "חמודיקו החמוד, אנחנו איתך עכשיו?". הוא מוציא עניבה, ואבירם ממשיכה במופע: "יש לי עניבה עם דובונים, אתה רוצה?". אבירם חושבת שלמצרי יש תיק נוסף בפניה באותו יום, הוא אומר לה שבכלל איננו מייצג את הנאשם, אבל מצרי קופץ על המציאה ומוכן ליטול על עצמו את הייצוג משום שהוא מכיר את הנאשם. כעת מתפתח דיון של כמה דקות, ואבירם מכניסה לפרוטוקול חלק מדבריו של מצרי - שכאמור בכלל לא מייצג את האיש.

את התיק הבא - מתן אפשרות לנאשם המצוי במעצר בית לצאת לעבודה - אבירם מנהלת ביעילות ואפילו בצורה מופתית, מה שמלמד שהיא יודעת את המלאכה ויכולה לבצע אותה גם בלי כל רעשי הרקע. כך לאחר מכן היא חוזרת לאווירת המועדון: "אספי", היא פונה לסניגור, "הוא [הנאשם] לא בא לממונה [על עבודות שירות]". הסניגור מדבר איתה ליד הדוכן, ולא ברור האם זהו דיון פורמלי או לא; בכל זאת - נושא משמעותי: נאשם שאינו מגיע לממונה מאבד את זכותו לעבודות שירות.

כאשר עו"ד מצרי פונה לצאת, אבירם לא יכולה להימנע מהערה על-רקע ימי הטרור: "שישמור על עצמו". סניגור אחר מעיר: "גם תימני זה בעיה".


"מקרית שמונה עד פה"


ושוב אבירם חוזרת למלא את תפקיד השופטת היורדת לפרטים, וחייבים לומר שבתוך כל המהומה היא מפגינה בקיאות לא מעטה. "צריך שתהיה המלצה טיפולית כזאת" - היא אומרת לסניגור ופורשת לרווחה את ידיה - "מקרית שמונה עד פה. לכן צריך הודאה, תסקיר והרשעה". הסניגור אומר שהוא רוצה לשוחח קודם עם ראש לשכת התביעות, כדי "להגיע למצב שאוכל לבלוע את הכדור הזה". אבירם: "צריך תסקיר שמן-שמן-שמן", והיא דוחה את הדיון ל-17.12.15. הנאשם ממש לא מרוצה: "אני צריך לבוא בפעם הבאה?", הוא שואל את סניגורו, נענה בחיוב ומודיע שלא יבוא. הסניגור לנאשם: "תרגע". משום מה אבירם מחליטה שהפעם עליה להתערב: "אסרף, את כל הדיבורים בחוץ, לא פה".

גם התיק האחרון בו טיפלה אבירם כאשר ישבתי באולמה מנוהל על ידה בצורה מצוינת. מדובר בעולה מבריה"מ-לשעבר שתקף עולה מאתיופיה ללא כל סיבה. אבירם מעיינת במהירות בגליון ההרשעות, והתובע - שמודיע שיגיש טיעונים בכתב - מדבר בפאתוס רב ותוך כדי הליכה: "מדובר בפחד הכי גדול שלנו כחברה, בן אדם הולך ברחוב ומותקף. מדובר בהתנהגות מכוערת שמזכירה לנו תפוז מכני. מדובר באלימות חייתית". אבירם מקשיבה לשני הצדדים ומעיינת בדוח הרפואי של הנפגע, ודוחה למתן גזר דין ב-10.12.15.


השורה התחתונה: הדברים נאמרו לאורך הסקירה. אבירם היא שופטת בעלת ידע רב, קליטה מהירה ויעילות יוצאת דופן. אלא שאת כל זה היא מקלקלת באווירה שלחלוטין אינה מתאימה לבית משפט, ודאי שלא בהליך פלילי.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 5.