בית היתומים הספרדי בירושלים

בית, חינוך והכשרה מקצועית

במוסד התחנכו ילדים יתומים, מגיל שש ועד גיל הנעורים, מכל עדות ישראל. שפת ההוראה הייתה עברית, ותוכנית הלימודים שילבה לימודי קודש עם מקצועות כלליים והכשרה לעבודת כפיים. לצד העברית נלמדו גם ערבית, שכונתה במסמכי התקופה "שפת הארץ", וטורקית עות'מאנית, שכונתה "שפת המדינה". בין המורים שלימדו במוסד היה המלחין וחוקר המוזיקה אברהם צבי אידלסון. אחדים מבוגרי המוסד המשיכו את לימודיהם בסמינר למורים של חברת "עזרה", שהוקמה בידי יהודי גרמניה, ואחרים רכשו הכשרה מקצועית בבית הספר של חברת כי"ח (כל ישראל חברים), שפעל בסמוך.

מבנה המוסד תוכנן לתת מענה למגוון צורכיהם של הילדים. הוא כלל היכל מרכזי גדול, חדרי שינה, חדר תלמוד תורה, בית מדרש, בית ספר ובית כנסת. סביב הבניין ניטעו עצים, והמתחם נועד לספק לחניכים סביבת מגורים מרווחת יחסית, באוויר הפתוח, הרחק מהצפיפות שאפיינה חלקים נרחבים מהעיר העתיקה.

מבנה שהפך לחלק מההיסטוריה של העיר

בית היתומים הוא מבנה אבן דו-קומה, הבנוי בצורת האות ח' ובמרכזו חצר פנימית גדולה ומרוצפת אבן. החצר תוכננה לשמש מרחב מרכזי בחיי המוסד ובפעילותו. בקומה השנייה עוברת מרפסת ארוכה, שאליה מוביל גרם מדרגות חיצוני מפינת החצר. מן המרפסת נפתחות הכניסות לחדרים. המבנה מתאפיין בפרטים אדריכליים המעידים על הקפדה בתכנון ובביצוע, ובהם עיטורים סביב הפתחים, קרניזים ואלמנטים דקורטיביים בחזיתות ובחללים הפנימיים.

במקור פנתה חזית הבניין אל רחוב יפו, אחד מצירי התנועה והמסחר המרכזיים של ירושלים. אולם במהלך השנים השתנה האזור במידה ניכרת. בשנות ה-50 נבנו לפני חזית הבניין מבנים מסחריים, שהסתירו אותה במידה רבה, וכיום קשה להבחין במבנה מן הרחוב. הכניסה למתחם היא מסמטת משיח בורכוף, בפינת רחוב יפו 89-91. הסמטה מחברת בין רחוב יפו לרחוב אגריפס ועוברת בשולי שכונת אבן-ישראל. מיקומו של הבניין, סמוך למרכז כלל ובמרחק קצר משוק מחנה יהודה, מציב אותו בלב אזור עירוני סואן. למרות זאת, הוא נותר חבוי יחסית מן העין, ורבים מהעוברים בסביבתו אינם מודעים לסיפורו.

בעבר תחמו את החצר, גם בצדה הפתוח, מבנים ששימשו את בית הספר של חברת כי"ח. מבנים אלה נהרסו בשנות ה-80, במסגרת עבודות הפיתוח שהובילו להקמת מרכז כלל ובניין "חלונות לירושלים". השינויים בסביבה העירונית שינו את מראה המתחם ואת זיקתו למרחב שסביבו. למרות ערכו ההיסטורי והאדריכלי של הבניין, תוכניות שימור שהוכנו עבורו לא יצאו לפועל, והוא נותר במשך השנים במצב תחזוקתי שאינו הולם את חשיבותו.

מלחמת העולם הראשונה: בית היתומים הופך למתקן צבאי

במהלך מלחמת העולם הראשונה הוחרם המבנה והועבר לשימוש הצבא הגרמני, שהיה בעל בריתה של האימפריה העות'מאנית. הבניין שימש מרכז אספקה ובסיס ליחידות עזר של הצבא. הקומה העליונה שימשה את משרדי הקצינים, ואילו בקומה התחתונה הותקנו מחסנים ואורוות לסוסים. כך הפך מוסד שהוקם למען ילדים חסרי בית לחלק מהמערך הצבאי שפעל בירושלים בתקופת המלחמה.

בית הכנסת ישורון ובתי הכנסת שבמתחם

בשנות ה-20 שכרה "אגודת ישורון" אולם במתחם בית היתומים. במקום זה פעל משכנו הראשון של בית הכנסת ישורון, שנחשב בית הכנסת האורתודוקסי-מודרני הראשון בירושלים. מאמצע שנות ה-30 עבר בית הכנסת ישורון למשכנו הנוכחי ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים, בסמוך לבניין המוסדות הלאומיים. בשנת 1946 נפתח במתחם בית הכנסת "אחדות ישראל", המזוהה עם התנועה הרוויזיוניסטית ועם ארגוני המחתרות. (כתבה נפרדת על תולדותיו תפורסם בקרוב). בית כנסת ותיק נוסף הפועל במתחם מבנה בית היתומים הוא בית כנסת "קהל ציון", המזוהה עם יוצאי סלוניקי.

במהלך השנים שינה בית היתומים את ייעודו. במקום שבו טופלו וחונכו בעבר ילדים יתומים פועלים מאז שנות ה-80 בעיקר מוסדות תורניים, ובהם ישיבה, בית מדרש וכולל אברכים. לצד אלה פועלים עד היום במתחם שני בתי הכנסת הוותיקים: "אחדות ישראל" בקומה השנייה של המבנה, ו"קהל ציון" ממש מתחתיו בקומה הראשונה.

בין שימור לפיתוח עירוני

ערכו ההיסטורי והאדריכלי של בית היתומים הספרדי מעמיד אותו במרכזו של מתח בין הרצון לשמר את מורשת ירושלים לבין תוכניות הפיתוח והבנייה באזור. בשנת 2021 הוגשה תוכנית בניין עיר שנועדה להוסיף בנייה בשולי המגרש שעליו ניצב המבנה ההיסטורי. על-פי התוכנית, הוצע להקים מבנה בן עשר קומות בצד הפונה לרחוב יפו, ולצדו מגדל מגורים או משרדים בן 30 קומות בצד רחוב אגריפס. בהמשך צומצם גובהו המתוכנן של המגדל ל-24 קומות.

התוכנית עוררה התנגדות מצד המועצה לשימור אתרי מורשת וגופי שימור נוספים. המתנגדים טענו כי בית היתומים הוא מונומנט הראוי לשימור, וכי הבנייה המוצעת עלולה לפגוע בשימור צביונו המקורי ובסביבתו ההיסטורית. לא ידוע מהו הסטטוס התכנוני העדכני של התוכנית משנת 2021, ומה בדיוק אושר או שונה בנוגע לגובה המגדל. הדיון סביב המתחם ממחיש את הקושי בשילוב מבנים היסטוריים במרקם עירוני המשתנה במהירות. מצד אחד ניצב הצורך בפיתוח ובהתחדשות עירונית, ומן הצד האחר עומדת החובה לשמור על נכסי מורשת המעידים על תולדות העיר ועל חיי הקהילות שפעלו בה.

יותר ממאה שנה של זיכרון

בית היתומים הספרדי בירושלים הוא הרבה יותר מבניין אבן ישן. ראשיתו במפעל חסד קהילתי שנועד להעניק לילדים יתומים מחסה, חינוך והזדמנות לחיים עצמאיים. בהמשך עבר המבנה טלטלות היסטוריות, שינה את ייעודו ושימש מסגרות חינוכיות ודתיות שונות. גם כיום, כשהוא חבוי בסמטה צדדית סמוך לאחד האזורים השוקקים בירושלים, נותר הבניין עדות מוחשית לעולם הקהילתי של העיר בראשית המאה ה-20. החצר הפנימית, המרפסות, פרטי האבן והחללים ששימשו בעבר ילדים, מורים ומתפללים מספרים את סיפורו של מוסד שנולד מתוך דאגה לחלשים ולחסרי הישע, והפך ברבות השנים לחלק בלתי נפרד מההיסטוריה העירונית של ירושלים.

דווקא משום שהוא נחבא מן העין, ראוי בית היתומים הספרדי שיזכה להכרה, לטיפול ולשימור ההולמים את ערכו. זהו לא רק מבנה היסטורי, אלא עדות חיה ליוזמה קהילתית יוצאת דופן, לתרומתם של יהודי בוכרה ולפרק חשוב בתולדות החינוך, הרווחה וחיי הדת בירושלים.