מחזה מבחיל במשפחת עופר

עו"ד צבי אפרת העיד באריכות על שינוי הצוואה. "במהלך שיחותי עימו לגבי נושאים הקשורים לצוואותיו במהלך השנים לא אהב לשוחח על נושא הקשור לפטירתו ותמיד ראה את יום פטירתו כעניין מרוחק. כפי שאמר לי לא אחת – הוא לא מתכנן 'לעזוב' בקרוב. צוואה מבחינתו היה מסמך שתמיד הוא יוכל לשנות", סיפר אפרת.

באוקטובר 2008 היה מצבו הבריאותי של עופר כזה, שהביא אותו לחשוב על כך שהוא עלול ללכת לעולמו בקרוב. הוא גם נאלץ להיעדר מניהול עסקיו, ולכן הגיע למסקנה שעליו להחליט מה ייעשה בהם אחרי פטירתו. ואז מסר עופר לעורך דינו הוותיק על החלטתו:

"יולי אמר לי כי הוא הקדיש לנושא מחשבה רבה והוא מעוניין להוריש את כל מניותיו בקבוצת עופר לליאורה. יולי אמר לי שבמשך שנים הוא התלבט לגבי אופן חלוקת המניות בין דורון לבין ליאורה. דורון, כך אמר לי יולי, הוא אדם עשיר. הוא קיבל ממנו את המניות בחברת הספנות ומכר אותן תמורת סכום גדול. דורון גם הרוויח כסף רב מהסכום שיולי הפקיד בידיו בעבר.

"יולי ציין כי הוא רוצה ליצור איזון כספי בין הילדים. יולי הוסיף, כי דורון עוסק בעיקר בעסקיו הפרטיים. ליאורה לעומת זאת עובדת בקבוצת עופר שנים, מעורה היטב בעסקי הקבוצה והיא עושה 'עבודה יפה' בבנק [מזרחי], במליסרון ובכלל. יולי ציין, כי ההחלטה הנוכחית שלו חשובה להמשכיות מפעל חייו. יולי אמר לי, כי מדובר בהחלטה קשה, אבל לאחר התלבטות לא מעטה, הגיע למסקנה, כי גם מנקודת ראות העסק יש להוריש לליאורה את כל המניות שלו".

אפרת המשיך: "כמי שליווה את המשפחה תקופה ארוכה נוצרה אצלי בעקבות דבריו של יולי תחושה לא נוחה. הייתה ברורה לי עוצמת הכאב שגורם אב כאשר הוא נותן נכס כה מרכזי לאחד מילדיו, ולא משתף את האחר". אבל עופר היה נחוש בדעתו. כאשר אמר לו אפרת שמשמעות הדברים היא שדורון לא יקבל דבר, השיב יולי בקצרה: "הוא קיבל מספיק". אפרת המשיך להתווכח, אבל ללא הועיל. "יולי אמר לי שכאבא ההחלטה קשה עליו, אבל כאיש עסקים מחובתו לדאוג לחברה ולהבטיח את המשך קיומה והתפתחותה".

טענתו המרכזית של דורון עופר הייתה, שאחותו ליאורה השפיעה על אביהם לשנות את הצוואה לטובתה. הוא סיפר על פגישה בה השתתפו אפרת, ליאורה ומזכירתו האישית של יולי עופר, מרגלית תשבי. המקור לסיפור היה עדותה של תשבי, אבל בית המשפט המחוזי - כמו בית המשפט למשפחה - לא הותיר ממנה אבן על אבן.

תשבי טענה, כי אפרת וליאורה נפגשו כדי לנסח את הסעיף בצוואה שיעביר לה את מניות עופר נכסים. היא ציטטה את רעייתו של יולי, מי שסיפרה לה שכאשר אפרת הגיע לביתם והציג לבעלה את הנוסח החדש, הוא לא היה במצב שאפשר לו להתנגד לכך. אפרת וליאורה הכחישו מכל וכל שהייתה אי-פעם פגישה כזו, ושתי הערכאות קיבלו את גירסתם. על כך אומר השופט שאול שוחט:

"נוכח ההכחשה הנמרצת של עו"ד אפרת והמשיבה [ליאורה] ניתן היה לצפות מהמערערים, להוכיח באותות ובמופתים את המעורבות הנטענת, שאין חמורה ממנה. כך למשל ניתן היה לצפות להעדתה של אשת המנוח ולו כדי לתמוך בחלק מגרסתה של המזכירה אודות הפגישה בין עו"ד אפרת למנוח טרם החתימה על הצוואה, אשר סופר לה על ידה. האישה לא הובאה לעדות חרף בקשת המערערים להעידה, בקשה שנענתה על-ידי בית משפט קמא בחיוב.

"ניתן היה לצפות לחקירה נגדית נמרצת, הן של עו"ד אפרת הן של המשיבה, אודות הפגישה הנטענת בפרט לאור הגרסה השונה לחלוטין בדבר נסיבות עשיית הצוואה שקיומה התבקש, אותה פירט עו"ד אפרת בתצהירו. בפועל, המשיבה ועו"ד אפרת כלל לא נחקרו אודות הפגישה הנטענת, עובדה שאינה שנויה במחלוקת באין טענה נוגדת בעיקרי הטיעון מטעם המערערים".

לעומת זאת, מציין שוחט, תשבי "נחקרה גם נחקרה על סיפורה" וחקירתה הנגדית העלתה שורה ארוכה של סתירות, תמיהות ואובדן זיכרון דווקא בנוגע לפרטים מרכזיים בסיפורה. ושוחט מסכם:

"בנסיבות אלה בהן סיפורה של המזכירה חורר ככברה ונותר ללא כל עדות תומכת; העדה היחידה שיכולה הייתה לתמוך בסיפורה לא הובאה לעדות חרף היענות בית משפט קמא לבקשה להעידה (וההלכות בעניין זה ידועות וברורות ואינן צריכות ראיה); הכחשה נמרצת של אלה שנטען כי נכחו בפגישה הנטענת והשתתפו ברקיחתה של אותה קנוניה – צדק בית משפט קמא משבחר ליתן אמון בגרסתם של המשיבה ושל עו"ד אפרת ולהעדיפה על פני סיפורה של המזכירה".

שוחט מתאר מה אירע זמן קצר לאחר חתימת הצוואה מנובמבר 2008, ודומה שאין צורך להוסיף אף מילה על תיאור זה:

"בסופו של יום נודע למערער ולמשיבה דבר עשיית הצוואה. בית משפט קמא בחן את התנהלות השניים ממועד זה עד למות המנוח, וטוב שכך. בית המשפט קמא קבע, עובדתית, תוך בחינת הראיות ועיבודן, כי המערער [דורון] לחץ על המנוח לשנות את הצוואה ללא הצלחה. במהלך תקופה זו, כך בית משפט קמא, לנוכח פעלתנותו של המערער לשנותה, פעלה המשיבה [ליאורה] לסיכול מאמציו אלה של המערער. שניהם לא בחלו בהשמצות הדדיות. שניהם הקליטו את שיחותיו של המנוח. ההקלטות הוצגו לפני בית משפט קמא. לא ארחיב בכך.

"מה שחשוב הוא שהמנוח – גם לאחר הצוואה ולמרות שעבר אירוע מוחי, כחודש לאחר עשיית הצוואה (בדצמבר 2008) והיה במצב קוגניטיבי מצוין (במאי 2009 העיד בבית משפט השלום בהרצליה ופסק הדין נסמך על עדותו; ראיון שנתן לעיתון כלכליסט במרס 2011; דבריו של המערער עצמו ביוני 2011 באחת ההקלטות שהוא מבין וזוכר הכל – מה שלא עולה בקנה אחד עם טענות המערער כי המנוח לא זכר את עשיית הצוואה מנובמבר 2008) – עמד בלחצים שהמערער הפעיל עליו ובחר להותיר את הצוואה על-כנה".

ההתנהגות של דורון עופר וליאורה עופר מעוררת שאט נפש במיוחד לנוכח מצבו של אביהם באותן שנים. אומנם שוחט קובע שהוא היה כשיר וצלול לחלוטין, אך ברור שהיה מדובר באדם זקן וחולה. בלהיטותו להשתלט על הירושה, לא בחל דורון בכניסה לפרטי-הפרטים של המצב הרפואי של אביו בימים הקריטיים של נובמבר 2008. פסק הדין נאלץ לרדת לרזולוציות של רמת הסוכר, חשד לזיהום בדרכי השתן, החום של יולי עופר, ספירת הכדוריות הלבנות בדמו, מצבו הנפשי, התעוורותו ועוד.

הטענות הללו לא עזרו לדורון. ראשית קבעו בתי המשפט, כי עופר היה במצב נפשי תקין לחלוטין והיה כשיר לגמרי לצוות מה ייעשה ברכושו. שנית, שוחט שם את הדגש על העדויות המלמדות כיצד נחתמה הצוואה - לא ברמה התיאורטית של בדיקות רפואיות, אלא ברמה המעשית של האירוע המרכזי:

"כל העדים, בצורה כזו או אחרת, העידו כי הצוואה הוקראה למנוח: עו"ד אפרת הצהיר כי הוא הקריא למנוח את הצוואה פסקה פסקה, מבלי לדלג על פסקה כלשהי, לרבות הטכניות שבהן גם אם לא התעכב עליהן. בסוף כל פסקה שאל את המנוח אם הוא מבין ומסכים והמנוח אישר בקולו את הסכמתו. את הסעיף המתייחס למניות המועברות למשיבה [ליאורה] הקריא פעמיים ובהדגשה ופעמיים המנוח אישר כי הוא מבין את האמור בו וכי זה רצונו. בהקשר זה מצהיר עו"ד אפרת כי המנוח, מיוזמתו, לאחר שסיים להקריא לו את הפסקה של העברת המניות, חזר בלשונו על תמצית הנימוקים שהביאו אותו לצוות כפי שציווה. עם סיום ההקראה חתם על הצוואה".

כאשר קוראים תיאורים אלו - וסביר להניח שהם רק קצה הקרחון, כי ערכאת הערעור אינה נדרשת לכל הפרטים - וכאשר נזכרים במאבק הדומה שהתחולל על ירושתו של שאול אייזנברג, מתקבל הרושם שביל גייטס עשה הכי בשכל. הוא כבר הודיע, שכל אחד מילדיו יקבל 10 מיליון דולר, ואת יתרת רכושו הוא יתרום לצדקה. מייסד מיקרוסופט לא רק מדבר אלא גם עושה, ובשנים האחרונות הוא מקדיש את רוב זמנו לחלוקת מיליארדי דולרים לנזקקים ברחבי העולם. שורה של מיליארדרים כבדים בארה"ב נענו לקריאתם של גייטס והמנטור שלו, וורן באפט, והבטיחו שלפחות מחצית מרכושם תמומש עם מותם ותופנה לצדקה.

האם לא מוטב שהון עתק שכזה יופנה למי שאין לו לחם לאכול ובגד ללבוש, מאשר לעורכי דין שגובים מאות דולרים לשעה? האם לא מוטב שהשליטה בחברה תעבור לידי גורם אמין ואחראי, שלא יכפיש את המת ולא ינסה להציגו כחולה ושוטה? ובעיקר: האם ההתנהגות בדיעבד של יורשים כאלו אינה מלמדת, שהם אינם ראויים לירושה?