אמרנו לכם <span style='font-weight:normal;'>[4]</span>: אולמרט לכלא

ניתנת האמת להיאמר: המאבק נגד אולמרט, שאותו התחלנו בסוף 2005, היה קשה ומפרך. פרסמנו עשרות תחקירים, בהם חשפנו עבירות חמורות: פרשת ביתר ירושלים, פרשת המינויים, פרשת הבית בכ"ט בנובמבר, פרשת הבית בכרמיה, פרשת הכספים השחורים שנמצאו בידי אורי מסר (מתוכם שולמו 100 אלף דולר לרכישת הבית בכרמיה), פרשת בנק לאומי, פרשת הולילנד, פרשות טלנסקי וראשונטורס (שתי אלה 'נולדו' במהלך בדיקת פרשת כרמיה על-ידי מבקר המדינה בחיפוש שנערך, ובמסגרת הבדיקה נמצאו יומני שולה זקן), ועוד ועוד. מלבד תנועת אומ"ץ והעומד בראשה, אריה אבנרי, לא נמצא ולו גורם אחד שנטל על עצמו להצטרף למערכה. בהוראת היועמ"ש נחקרו פרשות אלה. חלק מהן הגיעו, כידוע, לכדי כתב אישום ומיצוי בהליך משפטי מלא. אחרות נזנחו על-ידי היועמ"ש מני מזוז, ובהן פרשת כרמיה, עקב שיקולים שונים, ובהם: העדפתו להתמקד במספר מצומצם של פרשות שניתן יהיה להרשיע בהן את אולמרט בוודאות מלאה.

אולמרט היה אז בשיאו. בשל כך הוא זכה לתמיכת כל כלי התקשורת המרכזיים, כולל ערוצי הטלוויזיה (ערוץ 1, ערוץ 2, ערוץ 10) והעיתונים הגדולים (ידיעות אחרונות, מעריב, הארץ). כאז, כך עתה, מאבקם של כלי התקשורת כדי למנוע מבנימין נתניהו את ראשות הממשלה, קידש, למרבה הצער, את האמצעים. אולמרט 'נתפס' כמי שיכול להביא שלום וכמי שניתן יהיה לגנוב איתו סוסים. לכן הוא זכה לתמיכת המערכת הפוליטית, המשפטית, וכמובן - גם לתמיכת בעלי השליטה במרבית כלי התקשורת. גם כשהוביל את צה"ל למלחמה מיותרת בלבנון, מלחמה שגרמה להרוגים רבים ולנזקים עצומים לכלכלה בישראל, הוא זכה לתמיכת התקשורת. התמיכה בו נמשכה ממש עד לשנים האחרונות: אולמרט הוצג שוב ושוב, גם לאחר שהורשע בבית המשפט המחוזי בעבירה של הפרת אמונים בפרשת מרכז ההשקעות, כמועמד ראוי לכהונת ראש הממשלה, וכמי שטוהר, כביכול, מהעבירות שיוחסו לו.

התמיכה באולמרט באה לידי ביטוי לא רק בהימנעות מחשיפות מידע מפליל אודותיו, אלא בכתיבה בשבחו ובניסיונות להכות במי שסומנו כיריביו. כתביו ופרשניו ותומכיו התגייסו למענו כדי להבטיח את המשך שלטונו בראשות הממשלה. הם ניהלו נגד News1 קמפיין השמצה והפחדה, בכתבות רחבות-היקף, ונתנו במה להשמצות גם מצד אנשי עסקים שגויסו, כמו אלפרד אקירוב. אולמרט עצמו הרבה להתראיין. בקולו הוא אמר, בין היתר, לרשת ב' של קול ישראל, כי בכוחו "לסחוב על גבו 10 כמו יואב יצחק"; אולמרט ואנשיו טענו כי גורמי ימין קיצוניים מארה"ב משקיעים מיליוני דולרים כדי לממן קמפיין שלילי נגדו, וכי הפרסומים ב-News1 הם חלק מהקמפיין המשולם, כביכול. יוסף (טומי) לפיד, חברו וידיד נפשו של אולמרט, עבר מאולפן לאולפן וגונן על אולמרט. גם בנו, יאיר לפיד, התגייס למסע ההגנה והתעמולה. דן מרגלית גונן אף הוא על אולמרט במשך תקופה ארוכה. הוא השתמש בטורו במעריב, וכן בערוצי הטלוויזיה בהם שידר-הופיע, בניסיון להדוף את הפרסומים. רק לאחר שיחות שניהלתי עמו, ולאחר שנוכח כי הבדיקות נגד אולמרט והחקירות שהחלו מאששות חלק ניכר מהחשיפות, וכי אולמרט מסובך בפלילים וכי יום הדין הולך וקרב, שוכנע דן מרגלית לעבור לצד "בני האור", כלשונו.

אולמרט ואנשיו פעלו גם בשוק הפרסום כדי להכות ב-News1, בתקווה להביא להחלשתו ולסגירתו. כך, לגישתם. מנהל לשכת הפרסום הממשלתית באותה תקופה (לפ"מ היא משרד הפרסום הגדול בארץ בהיותה ספקית שירותי הפרסום של כל משרדי הממשלה וגופים ציבוריים), קיבל הנחיה מפורשת: להימנע מהעברת תקציבי פרסום ל-News1. וכך עשה, כמובן. מקורביו של אולמרט במשרדי הפרסום הפרטיים לא נזקקו להדרכה מיוחדת - הם מנעו מאיתנו תקציבי פרסום, אם כדי לשאת חן בעיני אולמרט, ואם מפני שחששו מפניו. מיותר לציין כאן את הנזקים שגרמו. די בכך אם נאמר שאולמרט ואנשיו גרמו ל-News1 נזק כספי מצרפי הנאמד במאות אלפי דולרים.

ידידיו הנוספים של אולמרט, ובהם נחום ברנע, אמנון דנקנר ובן כספית, ניצלו גם הם לרעה את מעמדם - בניסיון לפגוע בח"מ ולהביא להפסקת החשיפות נגד אולמרט, או למצער: ליצירת דעת קהל עויינת שתביא לחיסולו של News1. הם הציגו בתקשורת את News1 כאתר קיקיוני ובלתי אמין, ואת הח"מ כאדם "הזוי", "משוגע", "סהרורי", "פנטזיונר". מחמת ההשמצות במעריב, לדוגמה, שהובלו על-ידי אמנון דנקנר, כעורך ראשי, ופרסום משמיץ על-פני שני עמודים שהכיל גם סממנים גזעניים (כולל תמונות ואיורים מעולמות אנטישמיים), נאלצתי להתפטר ממעריב שבו כתבתי-פרסמתי טור שבועי, ובכך איבדתי גם את פרנסתי מעיתון זה.

אפילו התחקירן מרדכי גילת השתתף במסע הדה-לגיטימציה, כשניצל לרעה את מעמדו כתחקירן מוביל בידיעות אחרונות. גילת, המציג עצמו כאחד הלוחמים הגדולים באולמרט, למרות שתיקתו במשך זמן רב, פעל להמעיט מחומרת התחקירים שנחשפו ב-News1. גילת לא הסתפק בתעלוליו באמצעות עיתונו, אלא הוא פנה אל מבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס, וגם אל עוזרו יעקב בורובסקי, יותר מפעם אחת, בניסיון לשכנעם להימנע מבדיקת הממצאים שנחשפו בתחקירים ב-News1. לינדנשטראוס ובורובסקי לא שעו ל"בקשותיו" המוזרות. התוצאות ידועות. גידי וייץ (הארץ) פעל גם הוא במשך תקופה ארוכה, תוך שיתוף פעולה עם גילת, במטרה להמעיט בחשיבות הפרסומים ב-News1, ופרסם לא מעט בדותות וחצאי אמיתות.

אולמרט הולך לכלא, לאחר שהוכח כאמור שביצע עבירות פליליות חמורות. למרות זאת, לא קם עד כה עיתונאי אחד מבין אלה שגוננו על אולמרט, שנזכרו לעיל - שיתנצל בפני הציבור על פרסומיו השיקריים או למצער השגויים.