העדות האחרונה של מאיר דגן

טוב, אז ביום חמישי החברה שלי הייתה אמורה לחזור הביתה. כמובן שמאוד התרגשתי, כי זאת הפעם הראשונה שהיא לא ישנה בבית איתי מאז שעברנו לגור ביחד. אז אחרי העבודה מיהרתי לנסוע לשוק העלייה, כי שם יש כל מיני דברים ותבלינים שאין בשום מקום אחר, ורציתי מאוד להכין משהו מיוחד כדי להפתיע אותה. טוב, אז האמת היא שאני לא כל כך מכיר את השוק הזה, וכל מה שאני יודע עליו זה רק משמועות, כי מישהו במעמד החברתי שלי וההשכלה הגבוהה שלי לא מסתובב בדרך כלל במקומות כאלה ששם יש בעיקר את המעמדות הנמוכים שהממשלה לא דואגת להם כי לא אכפת לה מהם בכלל. אז חשבתי שאם אקנה שם קצת דברים, זה יהיה מעשה חברתי ראוי.

ביום 28.02.16 דיווחנו ב-News1 כי הנאמן על קבוצת מילומור, רו"ח חן ברדיצ'ב, ובא-כוחו עו"ד שלום גולדבלט, יחד עם החייב, פרדי רובינסון, מתעתעים בנושים. ההבטחות שהוצגו בבית המשפט ב-2008 - למכור נכסים ולכסות את החובות בתוך שלוש-ארבע שנים בלבד - לא קוימו, וגם עתה קיים ספק רציני בשאלה האם הנושים יקבלו את כספם.

אנחנו לפני מופע ליקוי לבנה ב-23.3. המבנה כולל את כוכב מרקורי, ויהיה כדאי להיזהר בעיקר מרכילות ומחשיבה שלילית (הזדמנות "נפלאה" בעיקר לאלה מכם האוהבים לקטר על כל דבר), שיוצאים משליטה ופוגעים באלה היקרים לכם, במשפחה ובמערכות יחסים. המגמה מעידה על שפה נמוכה שתעיד על קנאה וצרות עין, כעס, או כל רגש שלילי שקיים על פני היקום שימצא לו מקום בשיג ושיח שתנהלו. ליקוי הלבנה הזה מתדלק את הליקוי שהיה ב-28.9.2015, לכן נושאים שעלו אז על הפרק, יחזרו וישפיעו.

עמרי ניצן הבימאי, היטיב לשזור קטעי שירה וריקוד במחזה הנוקב שחודר לפצעי הלב של כל יהודי שקשור לשואה. וכולנו קשורים, אם נרצה או לא. בקטעים אלה, ידו של הבימאי הווירטואוז ניכרת כמו גם במה שהוא גורם לשחקנים לעשות בהעלותם דמויות כה ססגוניות מעולם התיאטרון בגרמניה בתחילת המאה ה-20, על כל לבטיהן, שקורים גם כאן ועכשיו ובכל מקום. כל אחד מהשחקנים לא נראה כמשחק, אלא כדובר מתוך הבטן של עצמו. ומכאן הסיבה ללכידת כל צופה, שאינו חש בזמן העובר של ההצגה.