"למה לא?", השיב שלדון אדלסון, כאשר נשאל בחודש שעבר האם יתמוך בדונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארה"ב. אדלסון פיזר כמה רמזים על האפשרות שיעניק תמיכה כזאת, אך לא הצהיר עליה בצורה רשמית.

אין לזלזל בתמיכה של אדלסון. נכון שטראמפ מממן בעצמו את הקמפיין שלו, אבל אדלסון יכול לממן בקלות כמה וכמה קמפיינים כאלו. בשנת 2014 העריך "פורבס" את הונו של אדלסון ב-31.7 מיליארד דולר, לעומת 4.5 מיליארד דולר "בלבד" לטראמפ. הלה טען אשתקד שהונו עומד על 8.7 מיליארד דולר, אבל עדיין - הרחק מאחורי אדלסון.

חוץ מזה, אדלסון יכול לסייע לטראמפ בעקיפין - אם יתרום סכומים משמעותיים למועמדי המפלגה הרפובליקנית לקונגרס. שהרי אם הנשיא נאלץ להתמודד עם קונגרס לעומתי, חייו קשים מאוד ויכולים להפוך לבלתי נסבלים.

אז האם אדלסון יפתח את כיסו לטובת טראמפ? רמז לכך שהתשובה חיובית ניתן למצוא במקום מפתיע: ישראל היום. הביביתון של אדלסון תוקף בחריפות באופן קבוע את ברק אובמה (אגב: הוא מתעקש לכתוב "אובמה"), וכעת נוספו ג'ון קייסיק וטד קרוז - יריביו של טראמפ בפריימריז הרפובליקניים - לרשימת המותקפים.

ישראל היום ייחד (יום ג', 26.4.16) את עמודים 3-2 להתקפה נוספת על אובמה, ואילו בעמוד 5 עסק בפריימריז. רמז לכיוון נמצא כבר בהפניה בעמוד הראשון: "הסכם חריג בין קרוז וקייסיק: לא יתמודדו ביניהם, בניסיון נואש למנוע מטראמפ להשיג את רוב הצירים". המילים "הסכם חריג" נראות כאילו מישהו רצה לומר "הסכם מושחת" ועצר ברגע האחרון.

הסיקור המלא לא הותיר מקום לספק בדבר דעתו של העיתון - סליחה, בדבר דעתו של הבעלים - על המהלך: "הדיל הנואש נגד טראמפ", הכריזה הכותרת. בועז ביסמוט פתח: "בכל יום שעובר, המרוץ לנשיאות ארה"ב רק נהיה בוטה, מלוכלך ומסובך יותר. אתמול רקמו שניים מהמועמדים הרפובליקניים, הסנטור מטקסס טד קרוז ומושל אוהיו ג'ון קייסיק, תוכנית שנועדה למנוע מהמועמד המוביל דונלד טראמפ להגיע ל-1,237 הצירים הדרושים". הבנתם? ההסכם בין קייסיק לקרוז הוא שהופך את הקמפיין ל"בוטה", לא חלילה ההתבטאויות הגסות הבלתי-פוסקות של טראמפ.

"במסגרת התוכנית שרקמו השניים", ממשיך ביסמוט - בביטוי שנועד להצביע על משהו שקרוב לשחיתות. ביסמוט ממשיך ואומר ש"המהלך יכול להיתפס כצעד נואש" - אחרי שהוא מלגלג על קייסיק המכונה "קייסיק 1 מ-38". ביסמוט לא גמר איתם: "גם מבחינה מתימטית קשה למצוא במהלך ניצוצות של גאונות. כלל לא סביר שהברית החדשה תשנה באופן מהותי את המרוץ". חוץ מזה, אפילו אם טראמפ לא יגיע ל-1,237 צירים - לביסמוט יש בשבילו "ציר עוקף", כלשונו. והוא מסיים: "אפשר כבר להצהיר כי באמריקה נחתם עוד הסכם רע" - מן הסתם רמז להסכם הגרעין עם אירן.

זהו? ממש לא. בעמודי הדעות מופיע מאמרו של פרופ' אברהם בן-צבי: "נגד טראמפ, ומה עם אידיאולוגיה? דמוקרטיה?". ממש מלאכת מחשבת של לוליינות: להציג את טראמפ הבריון כמי שיש לו אידיאולוגיה, ולטעון שפוגעים בדמוקרטיה באמצעות מהלך המכוון נגד מי שאיים ש"יהיו מהומות" אם לא יזכה במועמדות.

בן-צבי ממש מודאג: "יש לשאול אם התממשותו של תסריט זה [העדר רוב בוועידה לאחד המתמודדים] תשפר גם את מעמדו של המחנה הרפובליקני כולו, שכן הוא עלול לצאת חבול ושסוע מקרב איתנים חסר פשרות זה".

חוץ מזה, מזהיר בן-צבי, ההסכם "עלול לעורר שאלות קשות של לגיטימיות ומשחק הוגן בין יריבים, שלפתע משנים את עורם והופכים לשותפים אד-הוק כדי להכשיל מועמד שלישי. לפיכך, המפסיד העיקרי מעסקה זו עלול להיות לא אחר מאשר התהליך הדמוקרטי עצמו, משום שאפשר שכללי המשחק שלו הועמדו לפתע בסימן שאלה".

אני לתומי חשבתי שמי שמאיים על התהליך הדמוקרטי הוא מי שתוקף אחרים בצורה גזענית ושוביניסטית, מי שמהלך אימים על מה שיקרה אם לא ייבחר, מי שלא מוכן להתחייב שלא לרוץ כמועמד עצמאי, מי שזגזג שוב ושוב בין המפלגות. אתם ודאי מנחשים איך קוראים לו.

מכל מקום, מבחינת הקורא הישראלי - כדאי שהוא יפנים: סיקור מערכת הבחירות האמריקנית על-ידי ישראל היום יהיה הוגן בערך כמו סיקור מערכת הבחירות שלנו. ובזה אמרנו הכל.