מי אמר שרבנים נשארים מאחור? הנה, כמה מהם - ואפילו חשובים - נותנים תשובות לשאלות במסרונים. פלאי הטכנולוגיה בשירות ההלכה.

אלא שהתופעה הזאת - השו"ת הסלולרי - הרבה יותר מורכבת, וכאשר חושבים עליה לעומק מגיעים למסקנה שהיא הרסנית. תשובה לשאלה הלכתית דומה לאבחון רפואי: צריך להכיר את הרקע, את הנפשות הפועלות, את כל העובדות. אז נכון שיש שאלות שמאפשרות מענה חד ומהיר - מה מברכים על פאפאיה - אבל אותם רבנים מתיימרים לענות בשליפה ובאבחת-הקלדה על שאלות הרבה יותר מורכבות.

זאת ועוד: סוציולוגים ימצאו בשו"ת הסלולרי לא מעט מקום להתגדר בו בחקר הדור הצעיר של המגזר הדתי-לאומי והחרדי-לאומי. השאלות מלמדות מצד אחד על רצון ראוי לדקדק במצוות, ומצד שני - על תפיסה שגעונית לפיה כל דבר הוא עניין שמיימי-רוחני-הלכתי.

אני זוכר שאלה על המשמעות שיש לייחס לכך שחתול נכנס הביתה. הרב שלמה אבינר השיב: זה סימן ששכחת לסגור את הדלת. העניין הוא, שהרב אבינר עצמו נותן מאות ואלפי תשובות בסלולרי, לעיתים בנושאים לאומיים המחייבים דיון רחב, ולעיתים בנושאים אישיים המחייבים היכרות מעמיקה.


השחצנות של בת האולפנה


ולא רק הרב אבינר. מה שהקפיץ אותי הפעם היה שאלה ובעיקר תשובה של הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת ההסדר ברמת גן ומי שנחשב לאחד הרבנים הבולטים בימין (ויש שיאמרו: הימין הלא-ממש-מתון). בעלון "קרוב אליך" של חג הפסח, הוא ענה לשאלה הבאה: "כל פעם שאני חוזרת מהאולפנה הביתה לחופשה, אני לא מוצאת שפה משותפת עם בני הבית; אני התעצמתי והם נשארו אותו הדבר".

זוהי שאלה חצופה ומתנשאת, של בת-עשרה הבטוחה שהיא טובה - הרבה יותר טובה - מהוריה ומאחיה ומיתר בני משפחתה. יתרה מזאת: אין שום דבר לענות על שאלה כזאת מבלי לדעת במי מדובר. אולי האב הוא דווקא רב חשוב? אולי האם מתנדבת שלוש פעמים בשבוע בבית חולים? אולי זו משפחה קשת-יום, החוסכת מפיה כדי לשלוח את הבת לאולפנה? אולי אלו חוזרים בתשובה שכבר עשו מאמץ נפשי אדיר? אולי יש במשפחה מישהו חולה שצריך להקדיש לו את רוב תשומת הלב?

האפשרויות רבות מספור, ורב ראוי לשמו היה עושה שני דברים: מעיר לנערה על שחצנותה ומזכיר לה נשכחות בדמות הלכות כיבוד אב ואם, ואומר שאינו יכול לענות משום שאין לו פרטים חיוניים. אבל הרב שפירא לא עשה דבר משני אלו, אלא נתן תשובה שהיא עוד יותר גרועה מהשאלה.

לא נביא את כל התשובה, בעיקר כדי שלא לתת לה פרסום מיותר. הרב שפירא סבור, שהבת אכן עולה על הוריה ומשפחתה, ומטיל עליה משימה: "אם נזכה להקרין בדרך נכונה, אוהבת ומכבדת, ספוגה בעין טובה, על סביבתנו, פעמים רבות נגלה שגם היא צמאה לאותו עולם רוחני". כלומר: בת-העשרה הזאת צריכה לחנך את הוריה.

מעבר להבל שבבסיס הדברים, מעבר ליומרה שלהם לחדור לנבכי הלב של מי שכלל איננו לפניו, הם מסוכנים מאוד. משום שדיבורים כאלו הם שיוצרים את פרחחי נוער הגבעות ואת עברייני תג מחיר. דיבורים שאומרים לבני הנוער: אתם עולים בהרבה על מי שסביבכם, גם אם מדובר בהוריכם, בסביכם או באחיכם הגדולים. דיבורים שמטילים על בן-עשרה את המשימה לחנך ("להקרין את האור") את אותם מבוגרים-ממנו שעודם מגששים באפלה.


מהדלקת אור להצתת בתים


הפרחחים והעבריינים שבחברה הדתית-לאומית והחרדית-לאומית הם בדיוק כאלו: חושבים שהם יודעים הכל יותר טוב, מאמינים שעליהם ורק עליהם מוטלת המשימה להציל את העם והארץ, משוכנעים שהם ורק הם יודעים מהן הדרכים הנכונות לעשות זאת. וכאשר רבנים חשובים (ולא צריך יותר משלושה-ארבעה כאלו) מעודדים אותם לחשוב כך ולפעול כך, אין פלא שמהר מאוד הם עוברים מהדלקת אור להצתת בתים.

מנהיגים בציבור הדתי-לאומי לא מבינים, באמת לא מבינים, מהיכן נחתו עליהם נוער הגבעות ותג מחיר. ההצעה שלי: תסתכלו במראה, ותדאגו שכמה רבנים יעמדו לידכם כאשר אתם עושים זאת. פשפשו במעשיכם, ותגלו שנתתם לבניכם את התחושה הברורה שהם טובים מכם וראויים מכם. תקראו מה אמרו להם כמה מרבניכם, ותמצאו מן הסתם עוד אמירות כמו זו של הרב שפירא.

שיהיה ברור: אני לא אומר ולא רומז ולא מתכוון שהרב שפירא מעודד מעשי עבריינות. אני כן אומר, שדברים כמו אלו שצוטטו כאן, מכשירים את הקרקע לתפיסות המעוותות של מי שהופכים לעבריינים. "חכמים היזהרו בדבריכם", לימדונו חז"ל. הזהירות נחוצה פי כמה וכמה כאשר כל מילה זוכה בתוך שניות לתפוצה רחבה, וכאשר כל תשובה ליחיד יכולה להגיע בתוך דקות לרבבות.

כדאי לרבנים אלו לחזור לכמה ערכי יסוד של היהדות בכלל, ושל מורשת הרב אברהם יצחק הכהן קוק בפרט: ענווה, סובלנות, אהבה, מנהיגות, אחריות, מתינות. כל עוד יימצאו ביניהם מי שיעשו את ההפך, הם ישאו באחריות המוסרית והציבורית לגידולי הפרא הפוגעים בציבור כולו, המזיקים לארץ ישראל ולבוניה, והחמור מכל - המחללים את השם.