ורדי עם דם על הידיים

"מקבת" מאת ג'וזפה ורדי, העולה באופרה הישראלית, היא הפקה מקסימה, רוויות צלילים וקולות ענוגים, אך גם רוויות שלוליות דם בדרך של בני הזוג העריצים לשלטון המלכות בסקוטלנד, על-פי המחזה של שייקספיר.

יש כאלה הגורסים כי זהו ורדי במיטבו, אולם הכול תלוי כמובן בדמותה ובמקצועיותה של הזמרת המגלמת את ליידי מקבת.

למען האמת, ורדי אישר בשעתו כי בכלל לא קרא את המחזה המקורי, אלא רק לאחר שסיים את הלחנת האופרה ולמעשה הוא גם שכתב אותה בפועל בסיוע מחברי הליברית, גם בפרוזה וגם בחריזה. לאופרה היו גם שתי גרסאות בהפרש של כמעט 20 שנה.

ורדי הטיל על ליידי מקבת דרישות ווקליות נוקשות ושאף שהיא לא תהיה סתם זמרת אופרה, אלא בעלת קול ייחודי, חזק חריף, חלול וחנוק...

אחת הסיבות שממעטים בהעלאת האופרה הזו היא שקשה לאתר זמרות שיצליחו לדלג על המשוכה המוזיקלית הנדרשת מהן באופרה הזו. אפילו באיטליה, לא מרבים בהפקה הזו בשל מחסור בזמרות משובחות שיידעו לבצע את התפקיד, כפי שרקח ורדי.

נהדרת ותוססת

העלילה עוסקת בתככים בשלטון בסקוטלנד ובשאיפת בני הזוג מקבת, לעלות למלוכה, במחיר חיסול המלך המכהן, יורשו הפוטנציאלי ויריבים מבית ומחוץ. ההפקה שזורה בדם על הידיים ובחזיונות של כשפים ומכשפות, ביעותים, התאבדות אחת וחיסולו של מקבת, הכול כמו שכתוב באופרה שבלי דם, אין זו אופרה.

בין לבין ניתן להתענג מהיצירה המוזיקלית הנפלאה, מעושר הצלילים והאריות, המקהלה והתלבושות כשמעל כולם מרחפת דמותו של ורדי שכאמור יש הגורסים שזו אחת היצירות המעולות שלו.

מריה פיה פישיטלי, סופרן מאיטליה, מגלמת את ליידי מקבת והיא בעלת יכולת ווקלית מוצלחת ורועמת כנדרש. היא צלולה וברורה, למעט המלל שלה בפתיחה שכלל לא נשמע. היא גם נראית כאותה מטרוניתא קשישה המאפיינת את הדמות אם כי היא רחוקה מהדמות המאיימת והרצחנית של שייקספיר.

לוצ'יו גאלו, בריטון איטלקי, מגלם את מקבת והוא בעל יכולת שירה מוצלחת, אם כי המלחין דילג עליו בהענקת אריות, למעט אחת בחלק השני. הדואטים של בני הזוג הם מרשימים ותוססים.

ראוי לציון יאיר פולישוק הישראלי, המגלם את הרופא, גבריאל לובנהיים כמשרתו של מקבת, ענת צ'רני הענוגה והמוצלחת ובעלת היכולת המוזיקלית היפה כבת הלוויה של ליידי מקבת. הבמאי ז'אן קלוד אוברה לא התעלה והבימוי הוא די סטטי וחסר מעוף, אם כי ישנן תמונות מרשימות.

המנצח עמנואל ז'ואל הורנק מצרפת אומנם שלט ביד רמה בתזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון שהיא מוצלחת מאוד, אבל חסר את הכריזמה הנחוצה והיה די חיוור. מקהלת האופרה בניצוח איתן שמייסר הייתה נהדרת ותוססת.

אין ספק שמדובר באופרה ייחודית, מעניינת ובעלת רבדים נפלאים של מוזיקה, קול וביצועים משובחים. ייתכן שהיה צורך ללטש פה ושם, אולם אוהדי המוזיקה בכלל וורדי בפרט, יתענגו על המעדן השייקספירי אם או בלי תוספות הדם, בדרך לשלטון העריצים ועד למיגורם.