כדי להבין את המתרחש, עלינו לחזור כשני עשורים אחורה. פישמן ובר און רכשו את מניותיהם בידיעות לפי שווי חברה של 800-750 מיליון דולר. היום ידיעות שווה 250-200 מיליון דולר. אם תרצו, זהו כל הסיפור. לא רק ששווי המניות נשחק בעשרות אחוזים, אלא שגם לא רואים שם דיבידנדים – הן משום שהקבוצה מפסידה והן משום שנוני מוזס, המחזיק בכ-60% מידיעות, לא שש לחלק את הרווחים כאשר היו כאלה. בעל שליטה שהוא גם נושא משרה (ומוזס הוא העורך האחראי של ידיעות) לא צריך דיבידנדים כדי למשוך לעצמו רווחים; הוא יכול להעלות את שכרו ולסדר לעצמו עוד כהנה וכהנה הטבות.

במצב זה, המניות של פישמן בידיעות הן נכות. כאמור, כסף לא רואים מהן – וגם השפעה הן לא מעניקות. מוזס שולט בקבוצה ביד רמה ולא נותן לאיש משותפיו (כולל אחותו, ג'ודי שלום-ניר-מוזס) להתערב בנעשה בה. אז מי ירצה לקנות מניות כאלו? התשובה נכון לעכשיו: אף אחד.

מצד שני, גם מוזס לא יכול לנוח על זרי הדפנה. ההפסדים של ידיעות, ועוד יותר מכך – הצורך להזרים עשרות ואולי מאות מיליוני שקלים בפיתוח הקבוצה בכלל ובמדיות חדשות בפרט, מחייבים אותו למצוא משקיע. פישמן כמובן לא יכול היה להכניס אף שקל בשנים האחרונות, ולמה שיעשה זאת אם זה ממילא לא נותן לו דבר? כעת מוזס צריך לרבע את המעגל: למצוא מישהו שיכניס כסף בידיעה שהוא עלול לרדת לטמיון.

בהנחה שמניותיו של פישמן אכן יועברו לידי רובין ככונס נכסים מטעם בנק הפועלים, נכנס לתמונה גורם חדש והיא מסתבכת עוד יותר. מצד אחד, בנק הפועלים – על מאות המיליארדים של נכסיו – יכול לקחת נשימה ארוכה בטרם ימכור את המניות. מצד שני, הבנק ספג הפסדי עתק בהלוואותיו לפישמן (חוב של 1.8 מיליארד שקל, שבמקרה הטוב רק שליש עד מחצית מהם יוחזרו), והוא ירצה לצמצם את ההפסדים. חוץ מזה, העסק של פינטו הוא לנהל בנק, ולא עיתון או אתר אינטרנט.

לכך צריך להוסיף את העובדה, שלמוזס יש זכות סירוב ראשונה על מניותיו של פישמן. לכן, הוא יוכל להוסיף שקל על כל הצעה שיקבל בנק הפועלים, ולקנות בעצמו את המניות. ולמה שיעשה זאת? – משום שמוזס ירצה למכור לאחר מכן את המניות במחיר טוב יותר לשותף שהוא יבחר, ושגם יסכים להזרים כסף לידיעות (בהלוואת בעלים או בהקצאת מניות נוספות).

תאמרו: למה שמישהו יקנה את המניות ממוזס במחיר גבוה יותר, במקום לקנות אותן מרובין במחיר נמוך יותר? – משום שמוזס יכול למעשה לטרפד כל הצעה שיקבל הבנק. לא רק בשל זכות הסירוב, אלא גם ובעיקר משום שכל מציע יודע, ששיתוף פעולה עם מוזס הוא תנאי שאין בלתו לכך שתהיה לו אפשרות כלשהי להרוויח או להשפיע. מוזס יכול לומר לכל מציע: אתה רוצה לעבוד אתי? בבקשה, אבל בתנאים שלי ובמחיר שלי.

אם זה לא היה מספיק מסובך, הנה עוד גורם ועוד אפשרות שיש להתחשב בהם. הגורם הנוסף הוא הרגולציה. הממונה על ההגבלים, מיכל הלפרין, לא תאשר לשום גורם תקשורתי משמעותי לרכוש את מניותיו של פישמן בידיעות, והסיבה ברורה: ריכוזיות. האפשרות הנוספת היא שיצוץ משקיע מחו"ל, הקשור בדרך זו או אחרת לשלדון אדלסון ו/או לבנימין נתניהו, ויתן הצעה שמוזס לא יוכל להשוות – ואז ייצא למאבק נגדו מתוך הבית.

שיהיה ברור: גם אם פישמן יגיע עם בנק הפועלים להבנה שתמנע את תפיסת מניותיו בידיעות, אין לו ברירה אלא למכור אותן – והמרכיבים שצוינו כאן תקפים גם לגביו. לכן, אנחנו צפויים להתרחשויות מרתקות.