לפחות 50,000 דולר, קרוב לוודאי 100,000 דולר, ואולי גם יותר. זה מה שיידרש לשלם מי שרואה את עצמו כמועמד לתפקיד בקבינט האמריקני הבא, בלא קשר לשאלה מי יישב בבית הלבן החל מ-20.1.17. הסיבה? הצורך להבטיח מראש שאין בארונו שלדים העלולים לטרפד את המינוי.

הוועדות הרלוונטיות בסנט הן המאשרות את המינויים הבכירים שמבצע הנשיא - שרים, תתי-שרים, שגרירים וכן הלאה. ככל שהתפקיד בכיר יותר, כך השימועים מקיפים יותר וגם חודרניים יותר. ועדות הכספים והחוץ בולטות בתוקפנות של חבריהן כלפי המועמדים, אבל גם ביתר הוועדות לא מדובר בדרך כלל בפגישה נינוחה המיועדת לצאת ידי חובה.

כדי להימנע ממבוכות, יש מי שכבר כעת מתחילים לסרוק במסרק דק מן הדק את כל חייהם, כדי לוודא שאין שם משהו שעלול לטרפד מינוי - אם בכלל יקבלו אותו. המשימה מבוצעת בידי משרדי עורכי דין המתמחים בכך, ואשר גובים בין כמה מאות דולרים לבין 1,000 דולר לשעה. מחירה של בדיקה שגרתית מתחיל ב-50,000 דולר ויכול בקלות להגיע לסכום כפול; אם יש יותר עניינים לבדוק ויותר מוקשים לפרק - הסכום גבוה עוד יותר.

להתכונן כמה שנים מראש

מה בודקים? הכל. "אם הייתה לך עוזרת בית במשך שלושה שבועות בשנת 1992 ולא ידעת אם יש לה גרין קארד או לא - זו יכולה להיות בעיה", אמר לאתר Politico אדם שעזר בעבר להכין מועמדים דמוקרטיים לשימועים. והוא ממש לא מגזים: זואי ביירד, שהייתה המועמדת של ביל קלינטון לשרת המשפטים בשנת 1993, נאלצה להסיר את מועמדותה לאחר שהתברר שהיא ובעלה שילמו מתחת לשולחן לאומנת.

יש כמה נושאים שמסומנים בוודאות גבוהה כמחסלי-מועמדות: עבודה בתפקיד בכיר בחברות העומדות בקשר עם הממשל, פשיטות רגל מרובות או סימנים לקשיים כספיים (דונלד טראמפ כנראה לא היה מקבל אישור), וחוסר נכונות לפרוס בפני הקונגרס את כל החיים הפרטיים. שלא לדבר, כמובן, על עבר פלילי או על עבירות מס.

עו"ד ג'יימס ג'וזף, המתמחה בענייני מס ומסייע מזה עשורים אחדים למועמדים דמוקרטיים, אומר שצריך להתכונן הרבה זמן מראש לאפשרות של משרה בקבינט. והוא לא מתכוון לשלושת החודשים שבין הבחירות לבין החלפת הממשל, אלא לכמה שנים. מי שלוטש את עיניו לחברות בקבינט, צריך לנקות את השולחן זמן רב מראש, ולדעת היכן נקודות התורפה ומה יכול הצד השני לחפש נגדו, מוסיף ג'וזף.

מה שעושים המועמדים-בכוח הוא לבקש מעורכי הדין: תעשו את העבודה שהאופוזיציה הייתה עושה עלי. אם מדובר בטעויות בחישוב מס או במסמכים פיננסיים שלא הוגשו במועד, ניתן לתקן זאת מראש ולהתייצב בראש שקט בפני צוותו של הנשיא הנכנס. אם יש בעיות קשות יותר, העצה המקובלת למועמד היא לחשוף אותן בעצמו, כך שבזמן הליך המינוי אלו יהיו חדשות ישנות.

המועמדים לקבינט צריכים למלא שאלון בן 100 עמודים בנוגע לעברם הפיננסי, מסמך גילוי על מצבם הכלכלי, להציג דוחות מס לשנים קודמות, להתמודד עם שאלות של צוות המעבר של הנשיא הנכנס (הצוות של ברק אובמה ב-2008 שאל על שימוש במריחואנה בקולג' ועל תמונות מביכות בפייסבוק) - ואחרי כל זה לעמוד בשימוע פומבי ומתוקשר של הוועדה בסנט. חלק ניכר מן העבודה הזאת נעשה שבועות, אם לא חודשים, לפני ששמו של המועמד בכלל מופיע בתקשורת.

מובן שהעבודה הזאת אינה נעשית רק בידי המועמדים. מטות הבחירות של המועמדים מתחילים לבחון מועמדים אפשריים עוד לפני יום הבחירות, כי כאמור צריך להשלים את הקבינט תוך פחות משלושה חודשים. למשל: 30 עורכי דין מתנדבים מטעם הצוות של אובמה ב-2008, לצידם של מי שסומנו מראש כראשי צוות המעבר, ביצעו בשקט בדיקות מקדימות.

עשרות עורכי דין

ההערכה היא, שאנשיה של הילרי קלינטון, בראשותו של ג'ון פודסטה, כבר פועלים בצורה דומה. Politico מסמן את משרד עורכי הדין פרקינס-קויי כמי שעתיד למלא תפקיד מפתח בתחום זה, אם קלינטון תנצח בבחירות. מארק אליאס, ראש המחלקה הפוליטית במשרד, הוא היועץ המשפטי הראשי של מטה קלינטון.

גם מטהו של טראמפ אינו שוקט על שמריו, ומזה שבועות הוא מכין רשימות סופיות של מועמדים לתפקידים בכירים בממשלו. את הצוות המשפטי שלו בתחום זה מוביל דון מקגאן ממשרד ג'ונס-דיי, שהוא גם אחד היועצים המשפטיים של הקמפיין. תפקיד מרכזי ממלא גם ארתור קולווהאוס, שסייע לטראמפ בבחינת המועמדים לתפקיד סגן הנשיא.

לצידם של עורכי הדין המובילים צפויים לעבוד עורכי דין נוספים, חלק בהתנדבות - אבל כזו שמשתלמת היטב בדמות יצירת בסיס לעבודה במשרד היועץ המשפטי של הבית הלבן או במשרד עצמאי. ממשל אובמה העסיק 20 עורכי דין בבחינת המועמדים למשרות הבכירות לפני ארבע שנים; ממשל חדש יזדקק למספר כפול אם לא גדול פי שלושה. וזה לא רק בגלל שיש יותר משרות, אלא גם ובעיקר בגלל שיש הרבה יותר חומר. למשל: מסמכי פנמה על התחמקות ממיסים והמיילים הגנובים של פודסטה.

המסקנה מכל אלו היא, שכדי להיות רק מועמד לתפקיד שר בארה"ב - עליך להיות עשיר מאוד, בעל יכולת להוציא עשרות אלפי דולרים ואולי יותר, רק כבדיקת האפשרות להתמודד על המשרה. ויש לזכור, שהשרים משתכרים 200,000 דולר בשנה, כך שמזה באמת לא מתעשרים. מה זה אומר על הדמוקרטיה החשובה ביותר בעולם? האם היא באמת שוויונית?