מהפך משחר עד חצות

הבימאי המחונן אלון טיראן פיצח את הקוד של מחזה שכתב גיאורג קייזר (1878-1945) ב-1912, כך שהפך אותו לעל-זמני, אינו קשור לתקופתו או ל-כעת, אלא ל-בכלל. בהעמדה יוצאת הדופן שלו את מצבת השחקנים, תוך שימוש הבסיס המצויר כעיגול שעליו רצו או פסעו השחקנים במעגל; בהצבת מבנה של סולם בנאים גבוה, שבתוכו יושב פקיד הבנק, גיבור ההצגה, ובהמשך הוא בסיסי למיבנה "עץ" אנושי משאר השחקנים, הוא מעניק להם מיבחר אפשרויות משחק בלתי נדלות. כך הם מתנסים בחוויות תיאטרליות ובמצבים דרמטיים, כשהקהל מחובר אליהם, גם בקטעי הדיבור/הנאומים הפילוסופים בהם מרובד המחזה.

את דמות הגיבור שמחליט יום אחד לגנוב 60.000 מרק מקופת הבנק, לברוח ולפתוח בחיים חדשים בעזרת הכסף, ולטעום מכל תענוגות העולם הזה, מגלם באנושיות רבה גיא גבל. את הליידי היפהפיה מגלמת שני אורן, המגיעה לבנק כדי למשוך כסף, וממנה הוא מקבל את הגרוי לגנוב ולברוח, תחילה עימה, אך באי-הענותה הוא נס לבדו לעיר הגדולה (כאן הכוונה לברלין, אך לא מוזכר.) את דמות מנהל הבנק מעלה כדמות הראויה לגינוי בנוקשות שלו כלפי הכל, מה שמהווה ביקורת על המימסד הבזוי - מגלם בהרבה כשרון יוסי קדוש. כשלאחר מכן, הופך לבן הסטודנט לאמנות של הליידי, בעיצוב משחק שונה לחלוטין, כך שגם בעיצוב שאר הדמויות שהוא מגלם, מצליח להוכיח את יכולותיו המגוונות.

כך גם האצילה האיטלקיה, שני אורן היפהפיה התמירה, מלאת האצילות והההוד, שהמחזה מעניק לה הזדמנויות נוספות להחצין את יכולותיה. מי שמפתיעה במיבטא הצרפתי הנקי שלה, היא שחף אברהם, (כן כן, זו היא, לא הוא), בתור המלצר במלון. על יכולת ההיגוי הרהוטה שלה (גם בצרפתית) ושל כל היתר, כמידת יכולתם, אחראי גיא אלון שהדריך כה יפה אותם. אך היא לא רק משתבחת כמלצר. היא גם אמו הזקנה של הפקיד, בביטוי דרמטי עז, וכן היא מופיעה כאחד הגברים הפוקדים את בית הבושת בעיר, אליו מגיע הפקיד במסגרת מסע ההוללות שלו. מסע, בו הוא מתנסה בהימורים במירוצי סוסים, ובתענוגות הבורדל. אך דווקא לסיכום, לאחר כל התנסויותיו בשימוש בכסף הרב שבידו, הוא מגיע אל הסוף: בליווי דמות שעוקבת אחריו כל העת, כמו הצרצר ב"פינוקיו", אך להבדיל, עם צלב גדול על חזה, עם הבעת קדוש נוצרי - המחזה עובר לאווירה של הישענות על המיתולוגיה הנוצרית, וכן נסוכים בו רעיונות של גדולי השירה, הספרות והדרמה הגרמנים שקדמו לו ובזמנו(כולל ברכט וניטשה). ואז מגיע הפינאלה, בו כל הצוות מתלכד לדמות של עץ, סמל הלקוח מהתנ"ך ומהברית החדשה כאחד. ועמו באה לו גאולה, כאשר הוא מבין את חוסר הטעם ברדיפה אחר הכסף, שהדיח אותו לתהום, והבחור שם קץ לחייו.

המוזיקה שארג אלון טיראן לתוך בימוי ההצגה ותרגומה שעשה, היא אנגלית ותוססת, כך שהיא נוסכת בצופים תחושה של עכשוויות, בניגוד למוזיקה של קורט ווייל שכתב בזמנו למחזה זה ולכמה ממחזותיו האחרים של גיאורג קייזר. כך הוא מעניק למחזה אי-תלות בזמן מסוים, וגם כיום הוא נשמע ונראה עכשווי, עם מסרים הנכונים לתמיד. את התפאורה המקורית מאוד ואת התלבושות היפות עיצבה דינה קונסון, את התנועה עיצבה הודיה אביטן ואת התאורה הקודרת אך הממוקדת בכל פעם במתרחש בסצינה יצר יעקב סליב.

"משחר עד חצות" - הצגה שיכולים להעלות רק בתי ספר למשחק, מתוך התעוזה שלהם להעניק נסיון עשיר לכל הבוגרים במחזות שאינם מסחריים, אך כה חשובים לפיתוח אישיותם המישחקית.