האתר ההיסטורי באשקלון הפך למזבלה

עזובה רבה, קירות שבורים שקרסו או נהרסו, ערימות פסולת ואשפה - מחזה זה נגלה לי שעה שביקרתי בימים אלה במבנה ההיסטורי באר איברהים פחה שנמצא בפינת הרחובות אלי כהן ויצחק רבין באשקלון. המבנה שהוכרז כמבנה היסטורי הוא בן כ-200 שנה שריד באר עתיקה מתקופת המושל בארץ דאז איברהים פחה. המבנה ההיסטורי הוא במצב מוזנח למדי מזה שנים: קירותיו סדוקים ובמצב של התפוררות חלק מקירותיו שבורים ונראה כי אם המבנה לא יטופל ויחוזק ייהרס ויתמוטט תוך שנים לא רבות. אולי ישנם גופים ואנשים שמייחלים לרגע שייהרס כדי שיוכלו לבנות עליו נדל"ן מניב רווחים ולכן לא משקיעים בתחזוקת המקום ומתעלמים מההזנחה המתמשכת שנים או שמדובר באי מודעות לערכו ההיסטורי של המבנה .

המקום פרוץ ונטוש, ונראה כי הוא משמש משכנם של הומלסים ונרקומנים.יש אומנם גדר המקיפה את המבנה, אבל זו גדר בגובה כחצי מטר מפלסטיק וגם היא בחלקה שבורה וכל אחד יכול להיכנס למבנה. כשנכנסתי למבנה חשכו עיני. כל החדר עמוס בגרוטאות אשפה ופסולת בגובה של חצי מטר לפחות-מזבלה לכל דבר. במצב כזה אף קשה להיכנס אליו. על-פי מצב וכמות הלכלוך נראה כי המקום לא נוקה תקופה ארוכה. מול בית הבאר איברהים פחה כ-10 מטרים דרומית לו שוכן מבנה מתקן משאבות מים שהוא חלק ממתחם הבאר ההיסטורית. בחזית שני המבנים הוצב שלט מורשת כחול מטעם המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ועיריית אשקלון והקרן לחקר מישור החוף המספר את סיפורו של באר איברהים פחה .שלט מורשת הוא דבר חשוב ללא ספק, אבל חשוב לא פחות, ואף יותר, גם לשמור על תחזוקת המבנה וניקיונו.

פניתי לעריית אשקלון לברר את הנושא הלכלוך וההזנחה של המבנה ההיסטורי והופניתי למנהל מחלקת התברואה בעיריית אשקלון דוד כהן, שאומר לי כי הנושא ייבדק ויטופל. כעבור כחצי שעה התקשר אלי דוד כהן, ואמר שהוא נמצא ליד מבנה בית הבאר "אל תדאג אני מטפל בנושא נגלח את כל הליכלוך". הוא אומר-מבטיח. אנו נמשיך לעקוב ולדוח אחר מצבו של מבנה באר איברהים פחה באשקלון.

בית הבאר איברהים פחה

הבאר איברהים פחה הוקמה בשנת 1831לערך בתקופתו של איברהים פחה שהיה אז מושל בארץ . הבאר הוקמה בשטח אדמה מצפון לעיר עזה ודרומית לעיר העתיקה אשקלון.

המושל ביקש להקים במקום עיר חדשה בשם "אסקלן אלג'דידא" - "אשקלון החדשה". כצעד ראשון להקמת העיר הוחלט על הקמת באר מים אולם בשל מרד באותן שנים של מוסלמיים מקומיים כנגדו עזב את הארץ והוא לא הספיק להשלים את תהליך הקמת העיר שתכנן.
החוקר הצרפתי ויקטור גרן שסייר באזור כעשרים שנה מאוחר יותר בשנת 1850 לערך תיאר את השרידים שנמצאו במילים האלה: באר נהדרת, רחבה ועמוקה, בנויה מאבני גזית מעוצבת היטב ומעליה ביתן נאה מקורה בכיפה ומפולש לארבע רוחות השמים..."

האגף המזרחי של האתר הוא שריד לאותה באר היסטורית
לאחר קום המדינה ניטע במקום פרדס עמיצו"ר (ראשי תיבות של השותפים עמרם בן צבי, משה מוסה שמעוני, יוסק צבי ורעיותיהם. הבאר שימשה להשקיית הפרדס וסיפקה מים לרשת העירונית עד שנות השמונים של המאה ה-20. לאחר חיבור מערכת המים לרשת הארצית הופסקה השאיבה מהבאר ועם השנים נזנחה.