במשך ההיסטוריה נאסר על נשים לשחק על הבמה. המחזה של ג'פרי האצ'ר -"המין היפה", שעל פיו תורגם ועובד המחזה פרימדונה, ומתרחש במאה ה-15, הופק לראשונה בתיאטרון גשר. כעת הוא עולה בבימויו של עמית אפשטיין בסטודיו יורם לוינשטין. דמותו של השחקן הנערץ נד קינסטון קורמת עור וגידים בכיכובו המהפנט של נדב שמה, שחקן יפה תואר, בעל קול משובח ואישיות בימתית עם נוכחות כובשת. ההצגה נפתחת בסצינת הרצח הנודעת מתוך "אותלו" של שייקספיר, כשנדב שמה מופיע כדסדמונה, ותומר יוסף הוא אותלו הכושי. הצלחתו של קינסטון להפנט את הקהל כאשה הענוגה הפכה אותו כוכב הבמה האנגלית ואהוב הקהל והחברה הגבוהה אז.

ברקע בו נוטל חלק מכריע המלך צ'ארלס השני (לישי זטלאוי המבריק והעסיסי) מתערבת פילגשו האהובה של המלך (מאי רופ הפיקנטית) בדרישתה להתיר לנשים להופיע בדמויות הנשים בהצגות. ומשימתה אכן צולחת, ומריה (בר אקרמן התמה), שהייתה המלבישה של קינסטון הופכת ל"דסדמונה" במקום קינסטון, בעידודה ועזרתה של מבקרת התיאטרון פיפס (ספיר אזולאי המצוינת, מלאת השארם). מה שמביא את הקץ לקריירה המשגשגת של קינסון). בסצינות אלו יש ביקורת על כל התככים שמאחורי הקלעים, וחשיפת כל מה שיכול להוריד כוכב מהמרומים לשפל המדרגה. ההוכחה לכך מומחשת בסצינת ההתעללות בכוכב שנפל, כשכל הדוכסים ואנשי החצר מחוללים סביבו ומענים אותו, והשחקן מושפל ומוכה עד זוב דם - סצינה אמנותית-יצירתית ביותר שיצרו הבימאי הצעיר המחונן עמית אפשטיין והמעצב הנודע עמית זמיר (שניהם בוגרי הסטודיו לשעבר), סצינה מטלטלת ומרגשת ביותר שמהווה את אחד משיאי המחזה.

סצינות נועזות נוספות הן נסיון האונס של השחקן, שמעריצו הלורד (דורון בלנק) בטוח שהוא אכן אישה ומנסה לכפות עצמו עליו/ה. בעוד שיאה של ההצגה הפעם הוא בסצינה האלימה בה קינסטון/נדב שמה ממלא את תפקיד אותלו, כשמריה (בר אקרמן) המלבישה לשעבר בעלת הפרטנזיות להיות דסדמונה, ומאשימה אותו בחוסר רגשות כלשהן, סופגת ממנו מהלומות וטלטולים, ותוך כדי הקטרזיס הזה הוא מגיע לראשונה ליכולת לשחק גבר במלוא עוצמת הרגשות. שייקספיר אהב לשבץ שינויי זהויות במחזותיו, וגם במחזה זה המהפכים בזהותו המינית של השחקן/נית יורדים עמוק לתוך נפש הדמות ומטלטלים את הצופים בעוצמתם.

כל הקאסט (כולל יהב מרום, רוני סבג, תומר ברש ככומר הסוטה, ובר קליין) שתלבושותיו המפוארות והמרהיבות עוצבו בידי יהודית אהרון והן האלמנט המשובח ביותר שהשאיל תיאטרון גשר לסטודיו, כמו גם העיבוד והתרגום המוצלחים של רועי חן (דרמטורג ת' גשר) וכן התפאורה המסוגננת היפה של נטע הקר - הקאסט כולו עושה את מלאכתו בצורה מושלמת ללא רבב.
לבימויו של עמית אפשטיין חלק נכבד בתוצאה המופלאה הזו. אך את עיקר ההצלחה יש לזקוף לזכות הכוכב הצעיר נדב שמה, הממקד אליו את כל תשומת הלב, ומוכיח יכולות נדירות של שחקן מקצועי מהוסט-אנד ברמה שייקספירית מעולה.

מי שרוצה לחוות חוויה טוטאלית זו, שכמותה נדירה בהצגות של בתי הספר למשחק - שירוץ מהר לסטודיו יורם לוינשטיין בשבוע הקרוב, כדי לא להחמיצה.