מדענית בלבוש של צלמת

אתרים ונופים מסביבתה הטבעית הם נושאי תערוכת-צילומיה של יעל יוהס, המתקיימת בימים אלה בבית האמנים על שם זריצקי שבתל אביב. מסתבר כי סביבתה הטבעית של יוהס מגוונת מאוד, והיא מתמקדת במעבדות-מחקר עתירות-טכנולוגיה, בנוף מקומי, ובאתרים רחוקים, שבהם נוהגת יוהס לבקר.

בתערוכתה, "הר זהב, ים שחור" - שהאוצר שלה הוא גלעד אופיר, מרצה בכיר לצילום ואמנות - מוצגות עבודות-צילום, פרי-ידה, שאותן היא יוצרת במקומות שונים בארץ ומעבר לים. מקומות אלה הם, למעשה, סביבות מקומיות, אתרי-תעשיה, שילובי נוף אורבני, ויעדים רחוקים שאותם היא פוקדת.

הנוף המקומי שאליו נמשכת יוהס, ושבו היא עוסקת למעשה בתערוכתה, ממוקם בין שולי נוף עירוני, מפעלים, איזורי-תעשיה והעיר עצמה. בנסיעותיה בעולם היא מתמקדת בחללים של מבנים שונים, בהם וילות אירופיות הדורות, אולמי-קונצרטים, שדות-תעופה, אתרי-קניות וארכיטקטורות חדשניות ואוטופיות.

שילוב מרתק

בתערוכה זו משלבת יוהס את התנסותה המקצועית, הכוללת מדע, מחקר וטכנולוגיה מתקדמת, בהם היא פועלת כמדענית . שילוב זה מקנה לתערוכה מרחב חזותי אניגמטי ומסתורי.

יוהס, מדענית במקצועה, מביאה בתערוכתה את שילובו המרתק של המבט החוקר, עם זה של הצלמת, הבא לידי ביטוי בעיסוק בפרטים, בהווייה של חללי-פנים לא-מוכרים, ובנוף חיצוני, שמופיע בתערוכה כבעל אופי מינימליסטי ומרוחק.

ראוי לציין, כי בצילומי המכשיר המעבדתי נפער, בעצם, חלל-פנים חדש, שמאבד את משמעותו התפקודית, כאשר יוהס מסתכלת אל תוכו. כך נבנה המתח בתערוכה, שמעורר ציפיה למשמעות נוספת, הנשענת על המעבר שבין התמונות לבין העולמות השונים.