מחזה מביך, ולא רק בגלל מקיין

היה מביך לראות את חברי ועדת המודיעין של הסנט האמריקני בעת עדויותיהם של ג'ים קומי וג'ף סשנס בפרשת טראמפ-רוסיה. מה שעניין אותם באמת לא היה התשובות אלא השאלות, לא מה שיש לעדים לומר אלא מה שהם רוצים להגיד. הסנטורים באו עם דעה מוצקה, לפי קווים מפלגתיים ברורים, ולא עושה רושם שהעובדות מזיזות להם - לא לכאן ולא לכאן. זה כמובן לא הפריע להם לדבר גבוהה-גבוהה על חקירה רבת חשיבות החוצה קווים מפלגתיים. מותר להשתמש במילה לא פרלמנטרית? בולשיט.

חלק מהשאלות היו פשוט דביליות, ולחלקן גם נוספה צורת דיבור שלא העידה על בינת-יתר. אני כבר לא מדבר על המחזה מעורר הרחמים של ג'ון מקיין בשני המקרים, כאשר הציג לקומי ולסשנס שאלות שהם - אנשים בהחלט אינטליגנטיים, משכילים ומנוסים - התקשו להבין.

בדקתי קצת את הרקע של חברי הוועדה. היו"ר, ריצ'רד בר הרפובליקני, לא שירת אפילו יום אחד בצבא, בזרועות הביטחון או במודיעין. כנ"ל לגבי סגנו, מארק וורנר הדמוקרט. מבין כל 15 החברים הקבועים בוועדה, אחד בלבד - טום קוטון - שירת בצבא ואף לחם בעירק. אחד בלבד. כל היתר באו מעולם העסקים או עריכת הדין, ורובם העבירו את רוב חייהם בפוליטיקה. את התמונה מאזנים במקצת שלושה מבין ארבעת החברים הנספחים לוועדה מכוח תפקידיהם האחרים - ג'ון מקיין, מיץ' מקונל וג'ק ריד. בדקתי גם את ועדת הכוחות המזוינים: מבין 27 חבריה, רק 12 שירתו בצבא; הבכיר שבהם הגיע לדרגת קולונל.

רק לשם השוואה: בראש ועדת החוץ והביטחון שלנו עומד ראש השב"כ לשעבר, אבי דיכטר. באופן טבעי, בגלל גיוס החובה בישראל, כמעט כל חבריה שירתו בצה"ל, אחדים מהם - בתפקידים בכירים. אמיר אוחנה היה רב-סרן במצ"ח, עמר בר-לב היה מפקד סיירת מטכ"ל, ענת ברקו הייתה קצינת ח"ן של זרוע היבשה, מוטי יוגב הוא אל"ם והיה מפקד חטיבת אפרים, ציפי לבני שירתה במוסד, יואב קיש הוא טייס קרב וסגן-אלוף, נחמן שי היה דובר צה"ל, עפר שלח היה קצין צנחנים ופרשן ביטחוני מוביל. בקיצור: אין לנו במה לקנא ובוודאי שאין לנו במה להתבייש.