אכזבה קולינרית

בנוף הקולינרי הישראלי זוכה המטבח התאילנדי לפופולריות רבה כבר שנים, ועל כך יכול רק להעיד מספרן הגדול של המסעדות המייצגות בארץ את מאכליו. אלא שבים המסעדות הזה לא הצלחנו, עדיין, למצוא מסעדה תאילנדית אחת, העומדת ממש על הגובה.

כך, למשל, הצטיירה בעינינו מסעדת "בית תאילנדי" התל אביבית, שבה נחלנו בעצם הימים האלה אכזבה לא קטנה, על-אף שירי ההלל שהושמעו לה בעבר כאחת המסעדות הטובות במדינה. אלא שאם לא היה די באכזבה ממנה - נחלנו השבוע אכזבה לא פחותה ממסעדה תאילנדית אחרת.

הפעם אמורים הדברים ב"טייגר לילי" שברמת החייל (רחוב הברזל 32) - מסעדה שמלאו לה כבר ארבע שנים מאז פתיחתה ושמעולם לא הצליחה להעפיל למרומים. עיצובה הוא ממש מדכא, והאווירה שהיא משרה על סועדיה אינה מרוממת. גם השרות הוא איטי וצולע, והאוכל יותר מדי בינוני.

חוסר טעם

הגענו אליה בשניים, לעת צהריים, היישר לתפריט בהחלט לא מלהיב. הרוב שהוצע בה היה מטוגן: למן פתיח האגרול על כל מגווניו, ועד לבשרים שביקשנו לטעום. מנות שכולן עתירות-שומנים, שאינן כוס התה של איש מאיתנו.

הזמנו נתחי-עוף בטמפורה, עם קשיו קלוי, פלפל אדום, מתוק ויבש, בתוספת של אורז מאודה - מנה שהייתה נכבדה-כמותית,, אך חסרת כל טעם פיקנטי נדרש. בת הזוג אף היא לא רוותה נחת ממה שהוגש לה: תבשיל חלב-קוקוס בקארי אדום, שמשום מה נעדר ממנו טעם השרימפס שהובטח לה מראש.

החשבון הסתכם ב184 שקל, והוספנו עליו תשר של 15% למלצר די חביב, שאותנו מאוד השתדל לרצות, על-אף שהבחין באכזבה שנחלנו. את "טייגר לילי" זיכינו, בסופו של דבר, ב-6 מתוך 10 הנקודות של הסולם הקולינרי שלנו.