השופטת: הרשמת הבכירה טל כהן-אלימלך, בית משפט השלום בתל אביב

המועד: יום רביעי, 19.2.2020, שעה 09:00

הנושא: תביעות קטנות



בטרם נכנסת הרשמת טל כהן-אלימלך לאולם, מוודאת הקלדנית שאיש מן הצדדים איננו עורך דין, משפטן או סטודנט למשפטי. כהן-אלימלך חוזרת על הבדיקה כאשר היא נכנסת לאולם ב-9:10 ופונה לטפל בתביעה של נוסעים נגד ישראייר. כהן-אלימלך מוכנה היטב: "זה בעצם תיק מאוד פשוט. אני מבינה שהאיחור מתחת לשמונה שעות. נקיים דיון מחוץ לפרוטוקול והדברים לא יירשמו, בסדר?".

התובעת טוענת שהיחס של ישראייר היה מחפיר, וכהן-אלימלך מקשיבה בתשומת לב כאשר ידה תומכת בפניה. נציג ישראייר קם בכעס וטוען שהתובעת משקרת, וכהן-אלימלך משתיקה אותו: "לא לדבר אם אני לא מתירה". היא נכנסת לגופם של דברים: "זה תיק מאוד פשוט. אין פה זכאות לפיצוי סטטוטורי, כי זה מתחת לשמונה שעות. עיקר התביעה הוא שלא קיבלתם שתייה ומזון, ולא נאמרו לכם הזכויות שלכם, ופיצוי לדוגמא. אין מקום לדון בפיצוי סטטוטורי בנסיבות".

כהן-אלימלך מציגה כלי חדש: "יש פה מאחורה מגשר מצוין מטעם בית המשפט. אתן לכם כמה הדגשים. פיצוי לדוגמה אני שמה בצד, כי זה [ניתן רק] בנסיבות מאוד מיוחדות. אתם מדברים על שירותי סיוע". התובע: "זה היה טראומתי ברמות. היו צעקות והם לא התייחסו". כהן-אלימלך: "תקחו עשר דקות הפסקה, תצאו החוצה, המגשר מאחוריכם, אני חושבת שאפשר להגיע להסכמות".

כהן-אלימלך פונה לנציג ישראייר: "אדוני מכיר את הפסיקה על שירותי סיוע". האיש מגיב בחוצפה: "נתת להם לדבר, קיבלת את העמדה שלהם". כהן-אלימלך לא מתרגשת: "שמעת שנתתי להם לדבר? הם דיברו רק באופן כללי. קראתי את כתב ההגנה, אתם טוענים שניתנו שירותי סיוע?". הנציג אומר שהייתה תקלה במטוס ושבזמן ההמתנה חולקו מים וקרקרים. כהן-אלימלך: "זה מה שאמרתי. אנחנו אומרים את אותו הדבר. על זה התיק. בואו ניקח חמש דקות. תצאו כמה דקות, תנסו לדבר".

"אם יש פערים, מה הפערים?"

בתיק הבא יש תובע ואין נתבע. "ביצעת מסירה אישית? זו הלוואה שנתת? לא. יש הרבה תיקים היום, אני אסתכל". ואכן, היא צדקה: מדובר בתביעה בטענה לאי פרעון הלוואה. "מה הקשר שלך לאדון [הלווה]?". כדרכה, כהן-אלימלך מקשיבה בתשומת לב, ראשה שעון על אגרופה, והיא נותנת לתובע לפרוק את אשר על ליבו למרות שהוא כבר כתב את הדברים.

האמפטיה שלה אינה באה על חשבון הראיות הדרושות. כאשר התובע טוען שהיו לו הוצאות, מבקשת כהן-אלימלך לראות הוכחה לכך שהנתבע אינו מוכן לקבל את התביעה ושאכן הוציא 700 שקל על נסיונו למסור את התביעה - אך אין לו קבלה. כהן-אלימלך מכתיבה פסק דין: "הדיון היה קבוע לשעה 9:00, השעה כעת 9:20", והיא כמובן מקבלת את התביעה במלואה - 6,000 שקל ועוד 600 שקל הוצאות. "אני אחתום על הפרוטוקול כדי שתוכל ללכת למזכירות ולהחתים, שאם הוא לא ישלם לך - תוכל לפנות להוצאה לפועל, זה במקום אחר". האיש שואל כמה זמן עליו לחכות, וכהן-אלימלך משיבה: "30 יום. בית המשפט ממציא את זה [את פסק הדין לנתבע]".

הצדדים לתיקים של 9:30 לא הגיעו, כהן-אלימלך מחוץ לאולם כבר מ-9:20 ואינה בודקת מה קורה עם ישראייר והתובעים שאותם כזכור שלחה החוצה לחמש דקות. לבסוף הללו חוזרים ב-9:55, היא נכנסת עשר דקות לאחר מכן והם מוסרים לה שלא הגיעו להסכמה. "אתם רוצים לעדכן אותי? אם יש פערים, מה הפערים?". ישראייר הציעה 400 דולר הנחה ברכישה עתידית או 500 שקל במזומן לכל תובע.

"ההצעה נראית לי הצעה מאוד מאוד יפה", מגיבה כהן-אלימלך ומציעה להתמקד בפיצוי במזומן. התובעים טוענים שזה נמוך מדי ושאיבדו שעות יקרות. "גם אם יום העבודה שלך שווה 10,000 שקל - זה לא רלוונטי", מסבירה כהן-אלימלך לתובע. "נשארנו רק עם זה שלא קיבלת מזון ושתייה. זה כל התיק. נגיד תודה שלא קרה לכם כלום; זה לא התיק. אם נגרמו לכם נזקי גוף - זה לא התיק. יש חוק שירותי תעופה, זו המסגרת החוקית. זה מה שהמחוקק קבע.

"אתם לא זכאים לפיצוי סטטוטורי. נשארנו עם שירותי הסיוע. 500 שקל זו הצעה יפה; אפשר לדבר על זה. אתם צריכים להגיד תודה שאתם לא פה על נזקי גוף". התובעים מבקשים 1,000 שקל לאיש וכהן-אלימלך פונה לנציג ישראייר: "ראיתי פסיקה על 800 שקל. עברתי על פסקי דין כדי לקבל אינדיקציה. נראה לי 750 שקל לכל אחד, לחצות באמצע".

אי-אפשר למנוע דיבור

הצדדים מסכימים ולנציג ישראייר יש בקשה יוצאת דופן: שהתובעים יבטיחו לא לספר על כך לנוסעים אחרים שהיו באותה טיסה. התובעים אומרים שהם אינם בקשר עם אותם נוסעים. כהן-אלימלך מאשרת את ההסכם ואומרת לנציג ישראייר: "זה בלי להודות באחריות. לא רשמתי את העניין של הפרסום, כי הם אומרים [שאינם בקשר]". זהו נימוק מוטעה: גם אם התובעים היו בקשר עם יתר הנוסעים, אין כל אפשרות למנוע מהם לספר להם על שהתרחש בהליך משפטי פומבי. היה מקום לומר זאת לנציג ישראייר, כדי שלא יעלה בעתיד דרישה מופרכת שכזו.

כהן-אלימלך מתפלאת שהצדדים של 10:00 לא הגיעו, אך הנה הם נכנסים ומבשרים לקלדנית שהגיעו לפשרה. כהן-אלימלך חוזרת לאולם: "הגעתם לפשרה רק עכשיו? בדיוק אמרתי שאם הוא [המגשר] פה, יש סיכוי שזה ייגמר". השמאי מטעם התובעים מספר שהגיע מטבריה, וכהן-אלימלך מופתעת: "אני לא מאמינה". רגע של פטפוט בין בא-כוח חברת הביטוח לבין כהן-אלימלך המחייכת. ואז היא ניגשת לעניין ופונה לתובעת: "את עורכת דין, ומאחר שהוא עורך דין, אז זה מתאפשר".

הצדדים מעדכנים אותה על פרטי הפשרה, אך בא-כוח החברה יצא כדי לדבר בטלפון - התנהגות שאינה ראויה וספק אם היה מרשה לעצמו אותה שלא בתביעות קטנות. כהן-אלימלך שולחת את התובעת לקרוא לו ואינה מעירה לו. במקום זאת, היא מסיימת את התיק - ומקפידה להוסיף בראש הפרוטוקול, כי מאחר שהתובעת היא עורכת דין, אזי גם הנתבעים מיוצגים בידי עורך דין. "יופי, אז תודה".



השורה התחתונה: קשה להתרשם לעומק, משום שלמעשה לא התנהלו דיונים של ממש ויהיה צורך לחזור בעתיד לאולמה של כהן-אלימלך. היא שולטת בפרטים, מתנהלת בנעימות ומביאה תוצאות. לצד זאת, הטעות שלה בנוגע לדרישת ישראייר וחוסר תגובתה להתנהגותו של נציג חברת הביטוח, מלמדים על יד רכה מדי.


יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 8.