לקראת תחילת כהונתו של הנשיא ג'ו ביידן מקבלת הסוגיה האירנית בולטות בשיח הציבורי והפוליטי בוושינגטון, בקהילה הבינלאומית ובזירה האזורית. סביר, כי הממשל החדש טרם גיבש במלואה את האסטרטגיה שלו בהקשר זה, אך משורת התבטאויות ניתן להסיק מהן אבני היסוד של מדיניותו הצפויה לגבי אירן, ובכלל זה עתיד הסכם הגרעין שגובש ב-2015 (JCPOA), שארה"ב פרשה ממנו במהלך כהונתו של הנשיא טראמפ.

לאחר הבחירות חזרו ואמרו ביידן, שר החוץ המיועד, אנתוני בלינקן, והיועץ לביטחון לאומי המיועד, ג'ייק סאליבן, כי בכוונת הממשל החדש לחזור להסכם הגרעין ולבטל את הסנקציות שהוטלו על אירן על-ידי ממשל טראמפ, אם אירן מצידה תחזור לציית במלואן למחויבויותיה על-פי ההסכם. הדוברים האמריקנים הבטיחו, כי לאחר מכן ייפתח מו"מ על הסכם חדש, שיאריך את תוקף המגבלות המוטלות על אירן. ביידן הדגיש בראיון עיתונאי את חשיבותן של ההגבלות על העשרת אורניום, הגם שגרס שיש גם לטפל בסוגיית הטילים ובפעילותה של אירן ברחבי המזרח התיכון.

האמצעים האמורים לשכנע את אירן לשוב למו"מ אינם מפורטים, אך מודגש, כי אם אירן תסרב לעשות כן - היא תמצא את עצמה פעם נוספת תחת מנוף הלחץ המוכח של הסנקציות. סאליבן קידם עוד לפני הבחירות את הקמתו של ערוץ שיח נפרד בהשתתפות גורמים במזרח התיכון, שיתמקד בסוגיות האזוריות – טילי קרקע-קרקע (טק"ק) וטרור.

הממשל מסתמך על מסרים המגיעים מטהרן, לפיהם אירן תסכים לחזור ולציית לתכתיבי הסכם הגרעין בתמורה להסרה מוחלטת של הסנקציות. מבחינתה, אין צורך בניהול מו"מ מחודש אלא לכל היותר במגעים טכניים, שעיקרם סנכרון לוח זמנים הדדי להסרת סנקציות מצד ארה"ב ולגלגול לאחור של ההתקדמות הגרעינית האירנית בשנה האחרונה. החלטת הפרלמנט האירני, שהתקבלה בתגובה להתנקשות במוחסן פחריזאדה, לאמץ חוק שיחייב את הממשלה להרחיב את תוכנית הגרעין (ובכלל זאת העשרה ל-20% וצמצום שיתוף הפעולה עם פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית - סבא"א) אם לא יוסרו הסנקציות בעוד כחודשיים, כבר משמשת מנוף בידי אירן ללחוץ על ממשל ביידן למהר ולחזור להסכם הגרעין.

נקודת המוצא לגיבוש מדיניות ישראל לקראת כניסת ביידן לבית הלבן צריכה להיות, שגם אם הממשל עדיין מתלבט כיצד לקדם את ההידברות בנושא הגרעין האירני, כבר ברור, כי הוא מעוניין לשקם את ההסכם ולשפרו. גורמים אמריקנים במכוני מחקר המקורבים למפלגה הדמוקרטית מודעים אומנם לצורך של הממשל בתקופת התארגנות, אך חוששים מתוצאות הבחירות לנשיאות באירן, האמורות להתקיים ביוני 2021, וכדי לשכך את המתיחות בין שתי המדינות דוחקים בממשל החדש להגיע במהירות להסכמות עם אירן - גם בלי חידוש מלא של ההסכם.

למרות שבכירי הממשל החדש מציגים דעות מגובשות, נראה שיש מצידם נכונות לדון ולהתייעץ בסוגיית אירן והגרעין עם בעלות בריתה של ארה"ב במזרח התיכון, בדגש על ישראל. בסבירות גבוהה, הם יטמיעו במדיניות שיגבשו, גם דאגות ואינטרסים שיוצגו בפניהם. מדובר בממשל בעל ראיית עולם שונה מזו של ממשל טראמפ ועל ישראל, כמו גם מדינות במפרץ, להפנים זאת ולגבש את מדיניותן בהתאם. בהקשר זה בולטת הצהרתו של שר החוץ הסעודי, לפיה הסכם הגרעין לא מספיק ואינו נותן מענה בתחומי הטילים והטרור, אך במסר קונסטרוקטיבי הוא הדגיש, כי מצופה מארה"ב להתייעץ עם מדינות המפרץ במסגרת תהליך החזרה אליו.

לאור זאת, על השיח שישראל צפויה לקיים עם ארה"ב בסוגיית אירן להתבסס על העקרונות הבאים:

• עמדות קונסטרוקטיביות. העמדה הפומבית הנחרצת שמציגה ממשלת ישראל מאז נבחר ביידן, שלפיה אין לחזור להסכם הגרעין ויש להמשיך במדיניות "מקסימום הלחצים" על אירן, ידועה לממשל הנבחר. אלא שהצגתה כך מבליטה מראש ובפומבי את הפערים בינה לבין ממשל ביידן ומייצרת מתיחות עוד לפני שהחלה כהונתו. נראה, כי הממשל, שכאמור טרם גיבש מדיניות כוללת, פתוח לרעיונות ובוודאי לכאלה שינוסחו על דרך החיוב (מה ניתן לעשות) ולא רק על דרך השלילה (מה אסור לעשות).

על-מנת להשפיע, ישראל צריכה לגבש מסר אחיד לכל הדרגים הפוליטיים והמקצועיים, ממוקד במהלכים בעלי אופי חיובי, למשל התניית החזרה להסכם בציות אירני לתכתיביו, הארכת תוקף הזמן של סעיפי ההסכם (פיקוח, מחקר ופיתוח והעשרה), הגבלות על פרויקט הטק"ק ועל תמיכה בטרור. מנגד, התכחשות ישראלית לכך שמדובר בממשל חדש ובמדיניות אמריקנית שונה מזו של הממשל הקודם, קרי "התקבעות" בעמדות קודמות, עלולה לחבל ביכולתה של ישראל להשפיע על הממשל ואף לגרום עימות גובר עימו כבר בראשית כהונתו.

• מיקוד השיח. ביידן שב ומדגיש, כי ארה"ב לא תאפשר לאירן להשיג נשק גרעיני. בראייתו, הסכם הגרעין משרת מטרה זו ולכן יהיה על ארה"ב לחזור אליו מהר ככל האפשר. מעבר לכך נראה, כי הממשל החדש מתלבט לגבי הדרך לכלול את סוגיית ארסנל הטילים של אירן ואת פעילותה האזורית בהסכמים עתידיים עימה.

על-רקע זה חשוב שישראל תגבש במהירות את דרישותיה. זאת, תוך התחשבות בכך שמבחינת הממשל החדש, אין לקשור בין חזרה להסכם לבין הדרישות מאירן בתחומי הטילים והפעילות האזורית, אלא יש למנף את השיח על אודות חידוש ההסכם כדי להגיע במהירות לדיון על הסכם חדש שיכלול גם דרישות נוספות שמעבר לסוגיות הגרעין. את הצגת הדרישות כדאי לבצע בתאום עם מדינות המפרץ (שמבחינתן הטק"ק והפעילות האירנית האזורית הם האיומים המרכזיים והמיידיים). כן יש לקחת בחשבון, כי סעודיה צפויה להיתקל בגישה שלילית מצד ממשל ביידן והקונגרס, ולכן ישראל תתקשה להישען עליה בניסיון להשפיע על עמדת הממשל.

• דיסקרטיות. יש להעביר מסרים ישירות לצמרת האמריקנית, "בצינורות המקובלים", ובוודאי לא באמצעות התבטאויות לתקשורת והדלפות. בלינקן הדגיש זאת לאחרונה בהקשר הישראלי. לדבריו, הממשל מודע לכך שיש אינטרסים שונים, אך "ביידן מאמין שחילוקי הדעות בין ידידים צריכים להישאר מאחורי דלתות סגורות. אתה לא רוצה להעמיד את הידידים והשותפים שלך בפינה, לא צריך לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ". ברקע הדברים ניצב זיכרון מדרך הפעולה של ישראל מול ממשל אובמה - העברת מסרים בתקשורת, שהביכה את הממשל האמריקני והציגה בפומבי את המחלוקות בציר וושינגטון-ירושלים.

• "ידיים נקיות". מיד לאחר ההתנקשות בפחריזאדה, ראו רבים בארה"ב את המהלך כביטוי לכוונה ישראלית לטרפד את נכונותו העקרונית של הממשל החדש לשוב להסכם הגרעין. בכירי הממשל המיועדים נמנעו מלבקר את ההתנקשות, אך ביידן אמר כי קשה לדעת עד כמה תשפיע ההתנקשות על המו"מ עם אירן. הערכה של הממשל החדש לפיה ישראל "מנסה לגנוב סוסים" עם ממשל טראמפ או פועלת מאחורי גבו בניסיון להשפיע על החלטותיו, תקשה מאוד על ישראל לייצר את השיח האינטימי שיידרש כדי להשפיע על ההחלטות שיתקבלו. יתר על כן: כך יוצפו גם זיכרונות בעייתיים אצל ביידן אישית לגבי ההתנהלות הישראלית, ובכלל זה ההודעה במהלך ביקורו בישראל (מארס 2016) בדבר תוכניות בנייה במזרח ירושלים, שעוררה זעם אצלו ואצל הממשל האמריקני בכלל.

• עבודה מול הקונגרס והציבור. היחסים האסטרטגיים בין ארה"ב לישראל מבוססים על יחסים בין העמים, לא רק בין המנהיגים, ובהתאם על ישראל להפעיל "עוצמה רכה" גם מול הציבור האמריקני ונבחריו. לשם כך, בתיאום עם הממשל ורק כמהלך משלים (ולא תחליפי) לדיאלוג עימו, נדרש מאמץ סדור של דיפלומטיה ציבורית לגיוס תמיכה (ציבורית ופרלמנטרית) בעמדות הליבה של ישראל.

בשורה התחתונה: למרות הצורך של הממשל האמריקני החדש להתמקד בחודשים הראשוניים לכהונתו בסוגיות פנים, סביר, כי גם הסוגיה האירנית תתפוס מקום מרכזי בסדר היום והממשל יפנה בדחיפות לעסוק בה. התנהלותה של ישראל ויוזמות שתנקוט בהקשר זה, צפויות להגדיר במידה רבה את טיב היחסים בין שני הממשלים לאורך זמן, את היקף הקשב לעמדותיה של ישראל ואת השפעתה על האסטרטגיה האמריקנית. על ישראל להציג את הסתייגויותיה ממדיניות הממשל, ככל שיהיו, אך גם לפעול בתיאום עם הממשל כדי לקדם מדיניות שתשרת את האינטרסים של שתי המדינות.