בנימין נתניהו ובני גנץ כנראה לא מסוגלים להסכים על שום דבר, ואין ביניהם אמון אפילו לגבי מזג האוויר שהם רואים מבעד לחלון חדר הישיבות של הממשלה. למרות זאת, השניים הצליחו לעשות יד אחת בהבאת ביזוי הכנסת לשיא (או שמא: לשפל) שלא היה כמותו. הצמד ביבי-בני מצפים מהכנסת לאשר את תקציב 2020 בתוך שבוע, ואת תקציב 2021 - בתוך חמישה ימים. זה אומר דבר אחד: הם לא שמים קצוץ על הכנסת, על תהליך החקיקה ועל מיליוני הישראלים המיוצגים בידי חברי הכנסת.

חוק יסוד משק המדינה קובע, כי הממשלה תניח את התקציב על שולחן הכנסת לפחות חודשיים לפני תחילת שנת התקציב, ובמקרים חריגים - 45 יום. לא שיש לנו ציפיות מצמד הבנימינים לכבד חוקי יסוד; הם עושים בהם כאוות נפשם לצרכיהם הפוליטיים, וגם כעת יהיה צורך בשינוי חפוז של חוק יסוד הכנסת כדי לאפשר את הדחייה. אבל החוק הזה מלמד על הרצינות ובעיקר על הזמן הדרושים כדי לדון בתקציב ולאשרו. 60 יום, לפחות 45 יום - ודאי שלא חמישה ימים ברוטו, כולל שישי ושבת.

הסיבה ברורה: תקציב המדינה הוא ההליך החקיקתי החשוב ביותר. הוא קובע לא רק לאן ילך הכסף, אלא גם מהם סדרי העדיפות של הממשלה והמדינה. גם בהתחשב בכך שמשהו בסביבות 90% מהתקציב משוריינים מראש (בעיקר החזר חובות, שכר וגמלאות), עדיין צריך להחליט מה עושים בעשרות מיליארדי שקלים: חינוך או בריאות? רווחה או ביטחון? ובתוך כל נושא יש מאות סעיפים, עד לרמת רבבות השקלים.

רק כדי לסבר את האוזן, בדקנו את היקף החומר הכרוך בתקציב 2019 - האחרון שאושר בהליך מסודר. התקציב כולו עמד על 480 מיליארד שקל וחוברת עיקרי התקציב הייתה בת 303 עמודים. התקציב הבלתי-מסווג של משרד הביטחון - חלק קטן בלבד מתקציבו הכולל - פורט ב-109 עמודים (15.4 מיליארד שקל). תקציב החינוך, הגדול ביותר בתחום האזרחי, הצריך 56 עמודים (59.6 מיליארד שקל); תקציב הבריאות - 132 עמודים (38 מיליארד שקל); תקציב המשרד לביטחון פנים - 136 עמודים (18.3 מיליארד שקל); משרד המשפטים - 87 עמודים (3.8 מיליארד שקל); משרד הפנים - 68 עמודים (6 מיליארד שקל).

מותר לשער, שתקציב המדינה כולו משתרע על פני 1,500 עמודים. כאשר נותנים לחברי הכנסת שלושה ימי עבודה נטו לאשר אותו - בקריאה ראשונה, בוועדת הכספים, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית - אז אפילו אם הם יעבדו 16 שעות ביממה, זה אומר לקרוא, להבין, לעבד ולאשר מדי שעה 30 עמודים עמוסי מספרים וסעיפים. זה גם אומר, שמדי שעה עליהם לאשר 10 מיליארד שקל - 167 מיליון שקל בכל דקה. מובן מאליו, שאין כל סיכוי לבצע אפילו שבריר מן העבודה הזאת.

ביבי-בני מבזים אפילו את הממשלה בראשה הם עומדים. זו טרם אישרה את תקציב 2021 - והשניים כנראה מצפים מ-33 השרים לעשות זאת בתוך ישיבה או שתיים, בעיצומה של הקורונה, אולי בזמן סגר נוסף. ביבי-בני קבעו מראש בהסכם הקואליציוני שהם ישלטו ללא מצרים בממשלה, והנה לנו הדוגמה המובהקת ביותר לכך. זה מזכיר את אמירתו של סר האמפרי: אם השרים ידברו על זה, הם עלולים להתחיל לחשוב על זה. אלא שב"כן, אדוני השר" הדברים באים מפיו של הפקיד המזלזל בדרג המדיני; אצלנו הם באים מצד מי שעומדים בראש הדרג המדיני עצמו.

בשנים האחרונות השתלטו הממשלות - כל הממשלות - על הכנסת. כאשר הקואליציות כוללות 70-65 חברי כנסת, וכאשר הממשלות מונות לעיתים (יחד עם סגני השרים) 40-35 חברי כנסת, בית המחוקקים אינו יכול למלא כראוי את אחד משני תפקידיו: לפקח על הממשלה. במגזר העסקי קיימת הפרדה ברורה בין הדירקטוריון לבין ההנהלה, משום שהראשון מפקח על האחרונה; הכנסת והממשלה מעורבבות עד לבלי הכר, וברור ידו של מי תהיה על העליונה בכל עימות ממשי. תוסיפו לכך את התפיסה הגלויה-לגמרי לפיה יו"ר הכנסת צריך להיות חבר המפלגה הגדולה ביותר ולפעול בתיאום עם הממשלה, וקיבלתם כנסת אימפוטנטית וממשלה כל-יכולה.

זהו בדיוק המצב המחייב את התערבותו של בית המשפט העליון, בתור הרשות היחידה שאיננה בפועל חלק מן הממשלה ואיננה כפופה לה - וזה בדיוק מה שמוציא מן הכלים את הפוליטיקאים הרוצים שליטה מוחלטת. אותם חברי כנסת המוכנים להיות כאסקופה נדרסת תחת רגלי הממשלה, מזדעקים כאשר בית המשפט מפגין את העצמאות שניטלה מהם - לעיתים כדי להגן עליהם מפני הממשלה. הביזיון המתוכנן ב"אישור" תקציב 2021 הוא דוגמה מובהקת לכך שמישהו חייב לשמור על מינימום של הליך חקיקה ובקרה - ומאחר שהפוליטיקאים אינם מוכנים או אינם מסוגלים לעשות זאת, לא נותר אלא בית המשפט העליון.

במילים אחרות: ביבי-בני מוכנים לרמוס את הכנסת ולהימנע אפילו מהעמדת פנים של איזשהו הליך תקין בחקיקה החשובה ביותר - ואז יבואו לכל הפחות תומכיו של נתניהו ויזעקו אם בית המשפט יציב בפניהם תמרור "עצור". וכל זה נעשה במקביל לרצונו המוצהר של הימין לבצע פוליטיזציה של בחירת השופטים לבית המשפט העליון, ובמקביל להתערבות הגסה של נאשם מספר 1 (סליחה, של מקורביו) בהליכי הבחירה והמינוי של ראשי מערכת אכיפת החוק.

אם הפשרה על התקציב אכן תבוצע, יהיה זה אחד הרגעים השפלים והמשפילים ביותר בתולדות הפוליטיקה הישראלית בכלל והכנסת בפרט. הוא ילמד, כי ראש הממשלה וראש הממשלה החליפי שמים פס על הכנסת, על כבודה, על סמכויותיה, על תפקידה - וממילא גם על כולנו, שהרי חברי הכנסת הם נציגינו. הוא ילמד, כי לרשות המבצעת הנוכחית ולחבריה אין שום גבולות בהשתלטותם על הרשות המחוקקת. הוא ילמד, כי כל החבורה הזאת בזה לעקרונות יסוד של דמוקרטיה ומינהל תקין.